כוח הרחמים

כוח הרחמים

במה עולה מחמוד על ישראל?

מחמוד הוא ילד ערבי בן שלוש, תושב עזה. הוא רעב ללחם ורועד מקור, אך בביתו אין חשמל ומים. בנוסף לכך הוא חי באזור סכנה, שבו הוא עלול להיהרג כתוצאה מההתקפה הקרובה של צה"ל. מחמוד הקטן לא עשה מעולם רעה לאיש. כמו כל ילד, כל מה שהוא רוצה זה לקבל מזון, מחסה מקור - ולחיות.

ישראל גם הוא ילד בן שלוש. הוא יהודי וחי בעיירה שדרות שבה נולד. הוא רועד מפחד שמא יפגע ביתו מהפצצה שתבוא מרצועת עזה ומרוב חרדה אין לו תאבון לאכול. הוא אינו יכול לישון כהלכה כי בכל רגע עלולה אזעקה לשלוח אותו ביחד עם בני משפחתו למקום מוגן, שבו יסתתר מרקטה או מפגז מרגמה.

מחמוד וישראל שניהם ילדים הנמצאים במלחמה, אך העולם אינו מתייחס אליהם באופן שווה; העולם מרחם על מחמוד אך אינו מרחם על ישראל. העולם אדיש לסבלו של ישראל, אך לא לסבלו של מחמוד. אם יפצע ישראל או, אפילו, ייהרג, יעבור על כך העולם בשתיקה, אך אם ייהרג מחמוד בפעולת הגנה ישראלית, תימצא מדינת ישראל תחת לחץ כבד לא רק מצד אומות העולם, אלא גם מצד גורמים פנימיים, אשר יוקיעו אותה על כך. למעשה, העדפה זו היא הסיבה הראשית לכך שבינתיים נמשך המצב בו מועדף מחמוד על ישראל והתקפות האויב על שדרות נמשכות יום אחרי יום ללא תגובה צבאית הולמת מצד מדינת ישראל.

אך מדוע, למעשה, קיימת העדפה זו, שבה גובר מחמוד על ישראל, על אף העובדה שברור לכל כי ארגוני הטרור אויבי ישראל, המנהלים את ההפגזה על דרום הארץ, הם הצד התוקפן והאשם במלחמה המתחוללת כעת? זה הרי ברור גם שבזמן שבו הם מפנים את הירי במכוון אל הילד ישראל, ייפגע הילד מחמוד, שאיננו מטרת ישראל, רק אם יחטיא צה"ל את מטרתו. מדוע, אם כן, מועדפים חייו של מחמוד על אלה של ישראל?

כי הכוח העומד לצידו של מחמוד, שהוא שמכניע היום את מדינת ישראל, הוא הכוח החזק ביותר מבין הכוחות המעורבים בסכסוך: כוח הרחמים. עוצמתו של כוח זה היא הקובעת באופן חד משמעי את ההכרעה לטובתו של מחמוד. כוח זה, החזק הרבה יותר מכל נשק מתוחכם המעורב במלחמה, זוהה על ידי אויבי ישראל כבר לפני זמן רב. מאז הם משכללים אותו, תוך כדי שימוש בגורמים מסייעים כמו המצב הכלכלי הקשה של כלל תושבי עזה.

למעשה, מהווים הרחמים את ראש החץ (תרתי משמע) של איסטרטגיה רגשנית המופעלת על ידי כל אויבי ישראל, במזרח התיכון ובעולם כולו, ובראשם ארגוני הטרור, על יסוד ההכרה ביעילותה במיוחד לגבי החברה המערבית, המבוססת עליה מבחינה ערכית. בארסנל הנשק הרגשי שבו הצטיידו הפלשתינים מהווים הרחמים את הכוח הגדול ביותר, אך לא היחידי; לכך הם מוסיפים את עובדת היותם חלשים מישראל, הן כלכלית והן צבאית, כי לפי הידע האיסטרטגי המעורב בהפעלת כוח הרחמים יש לחולשה יכולת מרשימה להגביר את כוחם של הרחמים. בינתיים אין ישראל יכולה להציג חולשה עוצמתית דיה כדי לנצח בעימות. לפיכך, עד להודעה חדשה לגבי שינוי מהותי ביחסי הכוחות המעורבים במלחמה, יחזיקו אויבי ישראל ברשותם בכוח החזק מכולם.

נתונים נוספים