כלים שלובים

 

כלים שלובים

העקרון הפיסיקלי הידוע כעקרון הכלים השלובים אומר שאם לצינורות שונים זה מזה יש תחתית משותפת יגיעו בהם מים לאותו גובה. בדומה לכך תפעל כל מערכת פוליטית, כאשר הערכים שביסודה משותפים לכל הלוקחים בה חלק: אם יהיו אלה ערכים חיוביים, הם ישפיעו לטובה על כל חלקיה של חברה נתונה וישפרו אותם. אך אם ביסודה של מערכת חברתית כלשהי ניתנת הסכמה לערכים שליליים, יפגעו אלה עד מהרה בכל חבריה.

ישראל נתונה היום במצב שאופייני למה שמתרחש בכלים שלובים, מבחינת יחסי הלחצים בינה לבין אויבותיה. כפי שבמערכת של כלים שלובים ימלאו מים כל ריקנות, כך גם כל כל חלל או ריק שייפערו בעמדותיה של ישראל יתמלאו במהירות על ידי לחצם המתמיד של הפלשתינים; אלה, באמצעות חיישנים רעיוניים מתוחכמים, "נעולים" מזה שנים על מחדליה וכשליה של מערכת הטיעונים הישראלית, שממנה הם מפיקים את הצדקתם.

בהקשר זה, מעניין לצפות בתופעה שבה התועמלנים הפלשתינים, שכנראה אינם מצליחים בעצמם לייצר טיעונים משמעותיים נגד האויב הישראלי, מקבלים את התחמושת לצורך מתקפותיהם הרעיוניות עליו מידי השמאל המקומי הקיצוני, אשר מייצר בבית המלאכה הרעיוני שלו את כל הנחוץ כדי להציג את ישראל כצד הלא צודק של הסכסוך. רעיונותיו השליליים של השמאל הם הנוזל הרעיל המשותף, העולה בכל צינורות הרשע המדיני.

כתוצאה מהתעשיה האידיאולוגית של השמאל, יש בידי הערבים - ולמעשה בידי כל מי שעויין את ישראל - אפשרות להציג את ישראל, שהיא, מאז קומה, קרבן למתקפותיהם היזומות והאכזריות של אויביה על לא עוול בכפה, כמפלץ רב-מזימות, המכוון במפגיע נגד הערבים באיזור. לעומת זאת, דווקא את הערבים, שתרבותם החברתית גסה ואלימה, הדוגלים במשטרים דיקטטוריים ואשר – כפי שכל שפוי יכול להסיק מתצפית על מדינותיהם - מכירים אך ורק בשלטונו של הכוח האלים, מציג השמאל, כקרבנות תמימים של התוקפנות ה"אימפריאליסטית" המערבית, שאותה הוא רואה גם כאמה-הורתה של התנועה הציונית.

מאמץ רעיוני ותעמולתי גדול נדרש כדי להציג את ההתיישבות היהודית בת מאה השנה האחרונות בישראל - שמשמעה האובייקטיבי הקמת תרבות, הפרחת שממה והבאת ערכים של טוב וצדק לאזור שהיה שכוח-אל - כזרוע קולוניאליסטית אלימה, אשר דרסה ברגל גסה את האדם הפשוט שחי במקום הזה. מקורו של רעיון זה, שלא יכול היה לנבוע ממקורות ערביים, אשר יכולתם העצמית בתחום זה מפגרת אחר יכולת התעמולה שהתפתחה במערב, אינו אלא לבוש מקומי לאידיאולוגיה שיובאה על ידי מדינות ערב.

זו גם הסיבה היסודית לכך שבדורות הראשונים של האלימות הערבית כנגד ההתיישבות היהודית, שהתחילה עוד זמן רב לפני קום מדינת ישראל, לא לוותה אלימות זו בהסברים כלשהם ולא מצאה לנכון לתרץ כלפי העולם את פשר התנהגותה התוקפנית כלפי המתיישב היהודי. הטכניקה הרעיונית המתוחכמת של הטיעון הפוליטי, שבה החלה תרבות האויב להחזיק במיוחד משנות התשעים, נתרמה לתוקפן הערבי באופן מלא על ידי השמאל.

כפי שהמערב, בתקופת הקולוניאליזם הכובש, היה ליצואן העיקרי של הרודנות הפוליטית לארצות העולם השלישי – וכפי שהמערב הפך ליצרן הנשק הראשי של העולם במאה העשרים – הפכו רעיונות המהפכה של השמאל העולמי באירופה – השקרים החדשים נגד בני האדם היצרנים (שהוגדרו בלשון השלילה כ"בעלי הון", המייצגים את ה"קפיטליזם" העולמי) לנשק הפוליטי המתוחכם, אשר נמסר לשימושן ההרסני של רודנויות דרום אמריקה, המזרח הרחוק, אפריקה והמזרח התיכון כנגד אזרחיהן שלהן ואזרחי העולם כולו.

הפושעים העומדים בראש תרבויות המזרח התיכון זיהו, בתהליך שארך שנים לא מעטות, את הפוטנציאל השלטוני הטמון ברעיונות אלה – ואת ההתאמה בינם לבין הערכים שנמצאים ביסוד תרבויותיהם השבטיות מאז ומתמיד. בחושיהם המעשיים הם הבינו כי לצורך ביזת עושרו של המערב מהווים רעיונות אלה את הנשק המתקדם והיעיל ביותר.

האוכלוסיה הערבית, שרמת קיומה בתחילת המאה השתוותה לרמת קיומם של שבטים נודדים משחר התרבות האנושית, התקדמה באמצעות ערמומיותם ונכליהם של מנהיגים מקומיים. אלה, שעמדו בראש השבטים הפרימיטיביים והאכזריים ששהו בערבות המזרח התיכון, קנו מעמד של שליטים לגיטימיים על בני עמיהם. בנצלם את חולשותיו הדיפלומטיות של המערב, שנבעו מהרעיונות האנטי-קולוניאליסטיים שהצמיח הסוציאליזם העולמי, הגיעו רודנים אלה למצב פוליטי אידיאלי מבחינתם, כי זה איפשר להם מחד להמשיך את מעשי הרודנות שלהם ומאידך, בו בזמן, לתבוע את העולם המערבי על "קיפוחם". הסכסוך במזרח התיכון אינו אלא גרסה מקומית של רעיונות אלה.

למעשה, הציעו רודנים אלה לכל המרבה במחיר את שירותיהם, שהתבססו בעיקר על ניצול והקרבת נתיניהם על מזבח מלחמות מוזמנות בשירות צד זה או אחר של המלחמות האירופאיות. בהקשר זה נוצרו קשרים רבים של שבטים נודדים פראיים עם מעצמות המערב במלחמות העולם, אשר באמצעותם הפכו שבטים אלה למדינות שאנו מכירים היום.

רחוקים ככל שיהיו זה מזה, מצאו שליטי אירופה ומנהיגי הפרגמטיזם המערבי שפה משותפת עם רודני העולם השלישי, בשל הרעיונות האנטי אנושיים שקנו להם מקום מזה דורות בתפישותיהם הפוליטיות. עקרון הכלים הערכיים השלובים הוא שהביא לכך שבני המדינות המתקדמות שבעולם יכולו לפעול במשותף עם בני הארצות המפגרות, כי בין אם מדובר ברעיון פילוסופי מודרני ובין אם מדובר בערכים מובנים ביסוד התרבותי של אומה, גילו הפועלים נגד האדם כי על יסוד הערכתם המשותפת את השיעבוד האנושי כצורך פוליטי יסודי שלהם, יכולים הם לסייע זה לזה.

הרעיון הערכי היסודי, ששימש פעמים רבות כמכנה המשותף לשתי מערכות פוליטיות שונות זו מזו מבחינה תרבותית, הביא, כמו מים בכלים שלובים, להבנה ההדדית בין בני חברות אלה ואיפשר להם לכרות בריתות חוצות תרבויות, כמו זו שהתקיימה בין הגרמנים ליפנים במלחה"ע השניה. עבור רבים מרודנים מודרניים ופרימיטיבים אלה שימשה גם האנטישמיות כמכנה המשותף הערכי נחוץ להם לצורך שותפות. בענין זה ידוע גם הקשר ההדוק שנקשר בין כמה מנהיגים ערביים למנהיגים נאציים על רקע מלחה"ע השניה.

וקרוב לסביר שמה שמונח ביסוד כל הטיעונים הניתנים, במשך למעלה ממאה שנה, לצורך הצדקת תביעותיהם של אויבי ישראל כנגד העם היהודי היושב על אדמתו, אינו אלא גחמתו העתיקה, הבלתי-מתיישנת של איש הפרא השבטי. שודד דרכים זה, אשר, מבחינה עובדתית, התחילה ישראל לעניין אותו רק כשהפכה למקור של עושר, מציג היום את עצמו כ"מדוכא" למטרת המשך חיים של גזל. תאוות הגזל הזו, שלה שותפים כל שודדי האנושות בלי הבדל זמן ומקום, היא שמוסתרת מאחורי מליצות הלשון של יצרני השקרים החדשים.

נתונים נוספים