כלכלת סחיטה

כלכלת סחיטה

רעיון המדינה הפלשתינאית הוא פרי דמיון מזרחי שהשתלט על החשיבה הפוליטית המערבית; אך זולת זאת, מעידות העובדות – ובראשן חוסר ההצלחה של הפלשתינים להשגת עצמאות מעשית מבחינה כלכלית - שלא רק שהערבים אינם רוצים באמת להקים מדינה – הם אינם יכולים.

אפילו אם היה למדינה כזו אי פעם סיכוי מעשי, הוא הוכשל פעם אחר פעם בשל נטיות סותרות מצד כוחות פנימיים הקיימים ברשות הפלשתינית, אשר מעוניינים בהשגת שליטה פוליטית הרבה יותר מבקיומה של מדינה אמיתית. למדינה כזו אין שום בסיס מציאותי עובדתי מבחינה מעשית; אנשי הרשות הפלשתינית נכשלו עד היום בכל בחינה מעשית של הקמה, החזקה והפעלה של מדינה עצמאית, המסוגלת להחזיק מעמד מבחינה כלכלית – והדבר היחידי שמשאיר את ראשיהם של אנשיה מעל לפני המים הוא התמיכה הנדיבה שהם מקבלים מגורמים חיצוניים לה.

אך את התמיכה הזו במשאבים, בנשק ובחיזוקים פוליטיים, שמקבלים הפלשתינים מידי העולם המערבי, מדינות הנפט ואף ישראל, שמספקת להם תמיכה תשתיתית וצרכי יסוד – אין הנותנים מספקים את תמיכתם מרצון מלא; הם עושים זאת מחמת לחצה של סחיטה שהפלשתינים מפעילים עליהם. בסחטנותם זו באה לידי ביטוי מומחיותה המקצועית האמיתית של ההנהגה הפלשתינית: הפלשתינים הקימו מנגנון סחיטה מתוחכם, המפעיל על העולם הסובב אותם לחץ רגשי מתמיד, המתחיל ברחמים ומסתיים בפחד: הסחטנות על יסוד רחמים מבוססת על הצגת חולשה, דלות ומחסור באמצעים וזו שמבוססת על פחד משתמשת באיומי אלימות ורצח.

כל איומי הסחיטה הללו אינם מפורשים ויתרה מזו: הם מוסווים מאחורי הצהרות של דאגה לחיים ולשלום. אלה, אשר הערבים מקפידים לשמור על כך שלא ניתן יהיה לבדקן עובדתית, הן כלי טשטוש יעיל במיוחד כדי להעלים את העובדות הכרוכות בתקציב הענק שהוזרם בשנים שמאז הסכמי אוסלו לרשות הפלשתינית, החל מגודלו וכלה בכך שהוא לא הגיע כלל לידיים הראויות.

אם היו אנשי הרשות מסוגלים לקיים את עצמם כמדינה אמיתית היה הסבל הפלשתיני, שעליו מתריעים יחדיו מנהיגי הרשות, שמאלני ישראל ואויבי היהדות בעולם, צריך כבר מזמן לפנות את מקומו לתנופת בניה של חברה יצרנית ומתועשת, אך נראה שמנהיגיה האכזריים של העריצות הפלשתינית אינם מסוגלים לספק לתושביה אף את מקומות העבודה שישראל סיפקה להם במשך שנים רבות.

אך כדי להציל את הפלשתיני מרעב או לשפר את מצבו הכלכלי יש להכיר, קודם לכל, בכך שהסכמי אוסלו כפו עליו אסון כלכלי כשניתקוהו מהכלכלה הישראלית. בהקשר זה ניתן גם להבין את חיוניותם של המעברים בין הרשות לישראל כעורק של תעסוקה שומרת חיים לרבים מתושבי הרשות. אך היום, הבעיה הראשונה שבה ייתקל מי שיחפוץ בהבראתו של המצב הכלכלי מעבר לגבול הפלשתיני תהיה העובדה שהכרה מסוג זה תהווה הודאה באי מעשיותם של הסכמים אלה, ובמיוחד בכך שאין החתומים עליהם – או על ההסדרים שנערכו עימם מאז – מחזיקים במה שדרוש להקמת ישות מדינית עצמאית, שיש בידה יכולת לעמוד על רגליה שלה.

בינתיים נראה שלא רק שאין האחראים להנהלת הרשות הפלשתינית מסוגלים לעשות זאת, הם גם דואגים להעביר את המשאבים המוקצים לפתרון הבעיות הכלכליות להמשך הפעילות הפוליטית העויינת, החל מתקצוב שידורי הסתה נגד ישראל. חלק ניכר אחר של פעילות זו מוקדש להסברת חוץ תוך הדגשה מתמדת של סבל העם הפלשתיני, הנגרם, לטענת נציגי הרשות בתקשורת, בגלל ישראל.

בהקשר זה כדאי להעיר כי חלק ניכר מתעמולה זו צולח בחוגי השמאל בשל הצגת המצב הכלכלי הפלשתינאי, ברוח הטרמינולוגיה הסוציאליסטית-מרכסיסטית, כפרולטריון מדוכא בידי הקפיטליסט; למותר לציין כי מנקודת מבטם של אויבי ישראל והיהדות אין כמו הישראלי או היהודי מהות התואמת עלילה זו על אף הניגוד בינה לבין העובדות.

כי אין כמו ההבדל הכלכלי בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית כדי להמחיש את ההבדל המהותי בין התרבויות, במיוחד בנוגע למושג העצמאות; השנה ימלאו 60 שנה לעצמאות ישראל, אך בזמן שלעצמאות זו יש משמעות מעשית, בשל העובדה שהישוב היהודי הקים בארץ – עוד בתקופה שלפני קום המדינה - ישות כלכלית הראויה להיקרא עצמאית, אין שום סימנים לכך שישות הראויה לשם תואר זה נבנית מעבר לגבול.

למותר לציין שמאז הקמתה ישראל שומרת על עצמאותה תוך כדי מאבק בלתי פוסק, מתיש ותובע משאבים בינה לבין אויבותיה; בהקשר זה, בולטת העובדה שגם מדינות ערב לא הצליחו במשך כל הזמן הזה להתייצב מבחינה כלכלית ולהגיע למעמד עצמאי, כזה שממנו נהנית כל מדינה מודרנית בעולם המערבי. דבר זה מראה כי בעיית העצמאות של הרשות הפלשתינית איננה יוצא מן הכלל בתרבות הערבית וכי אין הרשות אלא איבר בגוף המדיני הכלל-ערבי.

הדבר נובע מכך שכל תרבות מדינות ערב אינה מבוססת, כלכלית, על חופש פוליטי ועל נגזרותיו הראשיות בתחום היצרנות, ההון והגידול העצמי. על מה היא כן מבוססת? כמו שאופייני הדבר לכל כלכלות העולם השלישי, מדובר בכלכלה סחטנית, התלויה לצורך קיומה בעולם המערבי.

בימינו הפכה כלכלת הסחיטה לגורם כלל עולמי מקיף וחלקים גדולים ממדינות העולם תלויים בה לצורך קיומן. מדובר בעיקר במדינות לא-מוסריות, שחוסר עצמאותן הכלכלי הוא תוצר של עובדה זו, שכן יש יחס ישר בין חוסר יצרנות למיעוט מידת החופש המדיני בחברה מסוימת; אם היתה קיימת ועומדת, במידה מסוימת, בחירה בין קיום כתרבות חופשית לבין תרבות עריצה, בחר העולם להיכנע לסחטנותה והעניק לפלשתינים מעמד של עריצות. תהיה אשר תהיה הדרך שבה תתפתח בעתיד הישות הפלשתינית, נכון לאזרחיה היצרניים הסבל הרב שהוא מנת חלקם של כל מי שנמנה על בניה של עריצות. במלים אחרות: גם אם תבוא לידי קיום המדינה הפלשתינית העתידה, תהיה זו מדינת כלא. בזו ידוכאו זכויותיהם של בני אדם יצרניים ברשיון שאין דרך להצדיקו.

במובן זה, חלום המדינה הפלשתינית שכה רבים בעולם ובישראל דוחפים למימושו, אינו אלא שלב חדש ומתוחכם בתהליך שבו נשדדים משאביהם של יצרני העולם לטובת הקמת דיקטטורה. בתהליך זה, שההצדקה לו מתבססת, כאמור לעיל, על שילוב רעיונות הסוציאליזם והאנטישמיות, יש מקום של כבוד לכלכלת הסחיטה.

נתונים נוספים