לקראת הרנסנס החדש

לקראת הרנסנס החדש

תרבויות העבר בעולם של ימינו

כל תייר המבקר בין חורבותיה של תרבות יוון העתיקה אינו יכול שלא להתרשם ממבנה אדיר כמו הפרתנון, אך את הוצאות הדרך ומחיר הביקור באתר הוא משלם ליוונים של המאה ה-20. קשה שלא לשאול מה – אם בכלל - הקשר בין אלה שמחזיקים היום בבנין הפרתנון לבין אלה שבנו אותו?

מה, אם בכלל, הקשר בין תרבות יוון לבין העם היווני? האם מדובר, אולי, בקשר של העברה, שבו, למשל, מסייעים בני יוון של היום בהנחלת מורשת אבותיהם לעולם. אך האם ניתן, אולי, ללמוד מבן העם היווני של ימינו על תרומתה של תרבות יוון לעולמנו? על גאונים כמו פיתגורס, אריסטו וסופוקלס? בודאי שלא. איש לא ידרוש מיושב קרנות, חייט או דייג יווניים להסביר את אמנותו של פידיאס; ברור שרבים מהיוונים אינם מסוגלים לצטט את הומירוס ויש מקום לפקפק אף ביכולתם של האינטלקטואלים, האמנים ואנשי המדינה היוונים של היום לדעת ולהבין את ענקי הרוח של יוון העתיקה. יוון, כמו עמים רבים אחרים בעולם ובמיוחד באירופה, נשענת על עברה המפואר. אך עבר מפואר זה הוא תוצר מאוחד של יצירת מספר קטן ביחס של בני אדם – של מאות ואולי אלפי גדולי רוח, שחיו ביוון העתיקה. הוא אפייני לפסק זמן היסטורי מסוים שבו הגיעה התרבות היוונית הקלאסית למיקוד אנושי מסוים במציאות, מיקוד אשר בא לידי ביטוי באותו שפע יצירה, המעשיר עד היום את האנושות כולה.

אך גאונים הם מעטים ביחס; סביר שרוב בני תרבות יוון של תקופת הזוהר היוונית היו, כאנשים הפשוטים שחיים אף בתרבויות האנושיות המתקדמות ביותר, מצוידים, ככל האדם, בשכל ישר ובנטיות טבעיות רגילות.

מיעוט זה, של אנשי מעלה, הוא המבטא עבורנו את רוחה של תרבות נתונה יותר מרוב בניה, ובמיוחד יותר מאנשיה הנחותים או השליליים. בבחינתנו את הישגיה של תרבות אנו פונים אל יצרניה המוסריים, אל בוניה ולא אל מהרסיה.

בבואנו לשפוט את האדם האיטלקי אנו מעדיפים את מיכלאנג'לו על טורקוומדה ואת ורדי על מוסוליני. בבואנו לשפוט את הישגיה של גרמניה אנו רואים את בטהובן וגיתה כחשובים הרבה יותר מהיטלר. הצוררים, העריצים והמטורפים הם, כמוץ פורח, חסרי משמעות לחיים. האמנים, אנשי המדע והמנהיגים הרוחניים, אשר מובילים לקדמה, לשגשוג ולאנושיות, הם המיעוט היחסי המהווה את רוחה של חברה נתונה – ואת עבודתם של אלה עלינו לקחת בחשבון כשאנו עוסקים בהערכת הקבוצה שהם מייצגים.

בשיפוט שאנו עורכים לגבי חברה נתונה אנו מעריכים את ההקשר המקיף, העקרוני, של תרומת תרבות או חברה זו לאנושות. במסגרת הערכה זו, המתבצעת במונחים של חיים אנושיים, של ערכי בנייה, יצירה ורווח, אין מקום למונחים מצומצמים, צרים וכבולים למסוים. במיוחד אין מקום להיתפסות לפעולות או ליחידים אשר אינם תורמים לחיים או, אפילו, מנוגדים להם. אנשים גדולים שהם לכבודה של חברה הם כאלה שמעניקים עושר לכל בני האדם גם אם פעולתם הובנה בתקופת חייהם על ידי בני חברתם בלבד.

היכולת של גדולי האנושות לחרוג ממקומם ומזמנם ולהיהפך לבעלי ערך לאנושות כולה, היא תוצר של יכולתם של גדולים אלה לראות את הנצחי בזמני ואת האוניברסלי בעממי; הם הצליחו להתבונן בבני עמם, זמנם ומקומם – ובאמצעותם לראות את מה ששייך לכל האנשים, כל הזמנים וכל המקומות. זה מה שמסביר את ההכרה הכלל-אנושית במפעלם ואת ההערכה מעבר לזמן ולמקום שממנה יצירתם נהנית עד היום.

לצורך הערכת הגדולה אנו מתמקדים בייחודי ובחורג מן הזמן והמקום הרגילים והשגורים; מעשה מסוים, או אדם מסוים, ממוצע או שלילי, של חברה נתונה אינם אמת המידה לקביעת מהותה; מעשי היום יום של האדם הפשוט – או חטאיו של הפושע – אינם המעשים אשר על פיהם אנו קובעים את מהותה וערכה של חברתם, מאותה סיבה הגיונית שבגללה אנו איננו שופטים את ההוגה, הרופא או האמן עפ"י הרגלי היום-יום שלהם או כשלון מקומי זה או אחר שלהם, אלא על פי הצלחתם ויעילותם בביצוע משימת חייהם העיקרית.

מאותה סיבה אנו מבססים את שיפוטנו לגבי שיטה פילוסופית, גישה תרבותית או חברה אנושית על יצירתם של בני האדם המייצגים את ערכיה הגבוהים ביותר בצורה הטובה ביותר. בהתאמה לנאמר לעיל, חברה מתבטאת יותר בתועלת שמביאים לנו הישגי אנשיה היצרניים מאשר בחוסר התועלת של הולכי הבטל שבה או בנזק שמביאים לנו פושעיה.

בנוסף לכך, כשחברה מסוימת מתברכת ביצרנים גדולים, יוצר שיפוטה לפי הטוב והנאצל שבה נופך חיובי גם לגבי אנשיה הפשוטים וגורם למבקר מן החוץ לראות גם אותם באור חיובי. כך, מרוויחים גם הדורות המאוחרים של חברה שתהילה שזורה בעברה מפעולתם של אבותיה. מעשית, יש ערך ממשי ביותר לאשראי התרבותי של חברה בעלת עבר מפואר – ולו רק מן ההכנסות שיש לאנשי ההווה שלה מפעילות המסחר, התיירות והמחקר המבוססת על ההתייחסות לעברם.

המודעות החברתית החזקה הקיימת בעולם של ימינו להישגי התרבות הקלאסית היא תוצר של תקופת הרנסנס, שבה פנה מיקוד העולם התרבותי אל הישגי התרבות של תקופת יוון העתיקה. למעשה, נתן הדבר דחיפה להישגיות הגדולה של תקופת אחר הרנסנס, זו שהפכה לעידן החדש, המודרני, שהגיע לשיאו בתרבות המאה ה-20. אך חקירת התרבות העתיקה, אשר השתמשה כנקודת מוצא בתרבות יוון ורומא,החמיצה את התרבויות שקדמו להן – ובמיוחד את התרבות היהודית.

את כל הדברים שצוינו לגבי הישגיה של תרבות יוון ניתן לייחס גם לתרבות היהודית – ויותר מזה: בזמן שתרבות יוון חוותה הפסקה ארוכה בשל ירידת התרבות העתיקה בתהליך "כיבוי מאורות" שהגיע לשיאו בעליית שליטת הנצרות בימי הביניים, אשר שיתקה את הפעילות התרבותית, התרבות היהודית לא פסקה אף פעם מלהתפתח. תרבות זו, אשר חיותה, כפי שיש בספרותה להעיד, לא נפלה מזו של יוון העתיקה, שמרה על ערכי היסוד שלה – ויש לה רבות לתרום לתרבות האנושית, במיוחד בידע שנצבר על ידי חכמיה.

ידע זה מתחיל בתפיסה פילוסופית יסודית של המתרחש בעולם ופורש את כנפיו על כל ענפי היישום המדעי האנושי ובמיוחד בכל המדריך מעשית את האנושות מאז הקמתה ועד היום. למעשה, מצפה הידע היהודי להתגבש ולפרוץ לו דרך בעולם, כדי להעניק לו רמת יישום גבוהה. יש מקום להניח שאמצעי ההפצה של העולם החדש יתאימו להחדרתו של ידע זה, על יסוד השוק החופשי, לכלל האנושות. דבר זה יצור רנסנס חדש, בעל אופי מקיף, אשר יקדם את האנושות בצורה הרמונית יותר אל מימוש הערכים הקיימים בכוחה.

נתונים נוספים