מדע הפוליטיקה

 

מדע הפוליטיקה

ההסטוריה של החופש

במובן מסוים סקירת התפתחות הפוליטיקה בעולם היא סקירת ההסטוריה של רעיון החופש, אף שלא לעתים קרובות נתפס כערך בעל חשיבות. מקורו של מושג הפוליטיקה הוא בפילוסופיה היוונית. כחלק מהפילוסופיה הפוליטיקה היא מהווה ענף מדע המוגדר כתורת החברה, העוסק בחקירת טבעו החברתי של האדם ואמצעיו לצורך השגת חברה נכונה. ככזה קיימת ביסודו ההנחה שעליו להיות מציאותי בשני היבטים יסודיים: מחד עליו להיות מתאים לעקרונות היסוד של המציאות ומאידך עליו להתאים לטבע האדם.

במשך ההסטוריה הארוכה של מדע הפוליטיקה סיפקו פילוסופים מספר תיאוריות לגבי מה שראו כשיטה הפוליטית האידיאלית. אפלטון הציע שיטה שלפיה החברה האנושית המושלמת צריכה להיות מונהגת על ידי בני האדם הטובים ביותר. את אלה הגדיר כמלכים-פילוסופים, אשר זכותם למשול נובעת ממעלותיהם המוסריות. מושלים אלה יקבעו את כל היבטי חיי שאר בני החברה, אשר יהיו תחת פיקוח מלא של המדינה. אפלטון דגל בקולקטיביזם, הרואה את הכלל החברתי כערך הפוליטי העליון. מבחינה זו מהווה עבודתו את התשתית הפילוסופית לכל הגישות הפוליטיות הקולקטיביסטיות, שרואות את האדם כישות קבוצתית במהותה.

אריסטו תמך באריסטוקרטיה. לדעתו תהיה המדינה הטובה ביותר כזו שתישלט על ידי בני המעמד הבינוני, שאותם ראה כמייצגים את עקרון "שביל הזהב" שניסח כמנחה בתורת המוסר. לפי גישה זו צריכה החברה להיות מעין פשרה בין שלטון העשירים, שיהיה צורה של עריצות, לבין שלטון העניים, שיהיה חברה הנשלטת על ידי חוק ההמון.

במשך ימי הביניים, שהיא התקופה שאחרי הולדת הפילוסופיה ביוון העתיקה, נשלט המערב בעיקר על ידי הכנסיה הנוצרית. זו הזניחה את תורת החברה באופן חמור והיוותה, בפועל, סוג של דיקטטורה, אשר לא איפשרה מידה רבה של חופש פוליטי או חשיבה מדעית בנושאים פוליטיים. עם הסתיים שליטתה זו של הנצרות במערב והתחלת תקפת התחיה, החלו לשוב ערכים של הגות פוליטית אל העולם ואלה באו לידי ביטוי באופן בולט ביצירות פילוסופיות חדשות שנוצרו החל מן המאה ה17.

תומס הובס נחשב לפילוסוף המודרני הגדול הראשון. הוא תמך במדינה אבסולוטית, שביסודה שלטון מוחלט, כזה שנמצא בידי מלכות. הוא הניח שבמצבם הקדום, שלו קרא "טבעי" לא יכלו בני האדם לנהל חברה וחיו במצב של אלימות כללית. בכדי להינצל ממצב זה, מסרו בני האדם כוח מוחלט למלך, השומר שילכו בתלם. בכך ראה הצדקה לציות כולל של בני אדם לחוק המלך, המבטא את הצדק בעצם העובדה שהוא עולה על מצב של תהו ובהו.

ג'ון לוק היה ההוגה הראשון שדגל בזכויות היחיד. לדעתו, ב"מצב הטבעי" מחזיקים כל בני האדם בזכויות לחיים, חופש ורכוש, שאינן ניתנות להפקעה, ונמצאות מעל כל ממשל. לפי גישתו אין כל צורך להכריח אנשים להיות טובים; בהיוותרם לעצמם, יכולים הם לחיות חיים טובים בשלום ובהרמוניה. ממשלה מוקמת בכדי לשמר חוקים אובייקטיביים, להפעיל שיפוט אחיד, ולדאוג לקיומה של מערכת מאורגנת המצוידת בכוח לתכלית כפיית שיפוטיה. אפילו בחברה מאורגנת תחת ממשלה, על האנשים לשמור בידיהם את זכות ההגנה העצמית המיידית מכיוון שזכות זו, מעצם טבעה, אינה יכולה להיות מועברת או מעוכבת; רק פעולות ארוכות טווח יכולות להיות מעוכבות ועל-כן להתבצע בידי נציגים של היחיד. אם פועלת ממשלה מחוץ לתחום סמכויותיה (ומגבלותיה), שמורה לבני האדם הזכות למהפכה בכדי להרוס עריצות.

פרידריך הגל ראה את המדינה החדשה כשלב הסופי ולכן המתקדם ביותר של ההתפתחות האנושית. הוא הציע תיאוריה שלפיה נעשית התפתחות זו בתהליך דיאלקטי, כלומר כזה של שלבי עימות בין גורמים חברתיים פנימיים, ההופכים לאחר מכן לחלקים של אחדות כוללת. לפי תיאוריה זו ראה הגל את הקבוצה (הקולקטיב) כשלב הגבוה יותר של התהליך הדיאלקטי. לפיכך מסתכמת גישתו בקולקטיביזם, שבו המדינה היא היחיד האמיתי, המבטא את שאיפותיהם של כל היחידים המרכיבים אותה. בהקשר זה, מאחר וחופש הוא עשיית מה שברצונך לעשות, והאתה האמיתי היא המדינה, הרי חופש וציות למדינה הם היינו הך.

הוגי הדעות הקומוניסטים – קארל מרכס ופרידריך אנגלס - הושפעו מהגל ובנו את רעיון החברה הקומוניסטית שלהם על יסודות הגליאניים. הקומוניזם היא תורה חברתית-מדינית המבוססת על שוויון מעמדות בפני החוק, שיתוף ברכוש, ועבודת הכלל לטובת החברה כולה כשהערך החשוב בשיטה הוא הקולקטיב ולא הפרט. בחברה, שבה קיימת מלחמת מעמדות, יהיה הקומוניזם שלב ההתפתחות שיבוא לאחר נצחונו של הפרולטריון (מעמד הפועלים) על הקפיטליזם (מעמד בעלי ההון). ניצחון זה יביא להקמתה של חברה המושתתת על בעלות ציבורית על אמצעי הייצור.

הסוציאליזם, שצמח בעקבות הרעיון הקומוניסטי, הוא אידיאולוגיה פוליטית, חברתית וכלכלית שצמחה במערב אירופה בתחילת המאה ה-19. הוא מושתת על 3 עיקרים: א. כל אמצעי הייצור בחברה צריכים להיות בשליטתה ובבעלותה של החברה כולה. ב. מטרת הייצור היא לספק בראש וראשונה את צורכי הכלל. ג. צורכי הפרט יבואו על סיפוקם רק אם תושגנה מטרות הכלל.

אין ראנד הציעה משנה פוליטית המבוססת על זכויות האדם. בחברה אנושית צריכות להישמר זכויות החיים, החופש והקנין מפני פגיעה כלשהי. לצורך זה שומה על בני אדם להקים מדינה חופשית, שתפקידה לשמור על זכויות האדם מפני פגיעה מבית או מחוץ באמצעות מוסדות חוקיים כצבא, משטרה ומערכת משפטית. בחברה חופשית אידיאלית, מוסדות אלה הם בעלי הזכות היחידיים על שימוש בכוח. את החופש הפוליטי רואה ראנד כתנאי היסודי של הקיום החברתי האנושי, שבמסגרתו יכול כל יחיד לפעול על פי שיפוט דעתו תוך כיבוד זכויות האחרים.

סקירה זו של מדע הפוליטיקה, שהחלה מעידן הפילוסופיה איננה שלמה כי למעשה קדמו לפילוסופיה היוונית מספר שיטות פוליטיות שעליהן נתבססו תרבויות בעבר. תרבויות אלה לא הציגו שיטות פילוסופיות פוליטיות מוצהרות ולכן קשה לראותן כגישות מדעיות. עם זאת, ניתן להבחין בחלק מהן – ובמיוחד באלה ששלטו תקופות ארוכות – ביסודות שעשוים לשמש לפחות כמאגרי נסיון, היכולים לסייע בעתיד להתקדמות מדע הפוליטיקה באנושות.

מן הדיקטטורות הגדולות של העולם העתיק, אלה של המזרח התיכון, של אמריקה ושל המזרח הרחוק, יכולים אנו ללמוד שיעור ישן על מה שעלה בגורלן של חברות שבהן היה השלטון בידי מעטים ביחס ורוב בני האדם היו עבדים. על אף שחברות אלה מציגות סימנים של הישגים קולקטיביים גדולים עד היום, הן לא הצליחו להתקיים לזמן ארוך ונוצחו על ידי חברות שבהן היה החופש גדול יותר. כנראה שהתרבות הקלאסית, שהחלה עם יוון, הצליחה לגבור על הדיקטטורות של ארם נהריים בזכות העובדה שהיתה דמוקרטית. ככזו היא העניקה לחבריה מרחב זכויות גדול יותר כיחידים וגם זכתה להשאיר לדורות רבים חלק גדול מערכיה, כמו מדע הפילוסופיה.

בין תרבויות עמי קדם אשר הצליחו לבסס שיטה חברתית ראויה לציון בולטת היהדות. היהדות הורישה לאנושות במסורתה ההלכתית ובהסטוריה הארוכה שלה, שכללה גם תקופה של מלכות, את ערכיה של שיטה חברתית שבה שילוב בין חופש, זכויות קנין ומלוכה. בחברה זו היה המלך שליט בעל כוח המוגבל על ידי זכויות נתיניו לחיים, חופש וקנין (לפני שאלה הוגדרו כזכויות האדם בעידן החדש). בשל העובדה ששיטה זו מבוססת על ההלכה היהודית המותאמת לעם היהודי אין היא תואמת, מבחינה פילוסופית, לכל בני האנושות. עם זאת, אף כי מלכות ישראל פסקה להתקיים, מעולם לא פסק המדע ההלכתי היהודי מלהתקדם. לפיכך קיימים חלקים רבים בגישה הפוליטית היהודית העשויים לתרום מבחינה אובייקטיבית למדע הפוליטיקה בעתיד.

נתונים נוספים