מוסריות העושר

מוסריות העושר

ביטוי מהות רוח האדם

היכולת להתעשר היא אחד הדברים שמייחדים את המין האנושי, שכן העושר מבטא את היכולת האנושית להרחיב את העולם שבשליטת האדם אל מעבר לגבולות תפישת חושיו הגופניים ומאפשר לו לממש במציאות את הישגי רוחו וחזונה. אך בני האדם בחברתנו אינם מרבים לקשור בין עושר למוסריות. למעשה, רבים אף מציגים את העושר והמוסריות כמנוגדים זה לזה. הדבר מתבטא במיוחד בכך שמציגים את העושר כקשור לתאוות בצע ואת תאוות הבצע כדבר שלילי מבחינה מוסרית.

אך מדוע נתפס בחברה הרצון ברווחים, המכונה "תאוות בצע", כדבר שלילי? אין זאת אלא בגלל שבחברה האנושית נתפשת השאיפה להשגת רווח כשלילית ביסודה וככזו שגורמת, בהכרח, לנזק. נכון הדבר שפעולה למען השגת רווחים עלולה להיכשל ושבני אדם השואפים להצלחה עלולים לטעות בפעולתם ולגרום נזקים לעצמם ולבני אדם אחרים. אך האם מדובר בהכרח? הרי לא קיים חוק טבע כלשהו הקובע שכל פעולה להשגת רווח מועדת לכשלון או משתלמת בגרימת נזק לבני אדם.

לא רק שחוק מסוג זה איננו קיים עובדתית, קיומו היה נוגד מבחינה עקרונית את חוק היסוד של כל עולם החיים שסביבנו. עולם זה, על המספר העצום של המינים החיים בו, מבוסס על שאיפת הרווח של כל אלה. כדי לחיות זקוק כל יצור לקיומם של תנאי יסוד שחייו תלויים בהם: מזון, מחסה, בטחון וכיו"ב. במובן זה כל צורת חיים מבטאת בחייה לא רק שאיפה לרווח אלא גם הצלחה בשאיפה זו.

במונחים אנושיים, מילוייה של שאיפה טבעית זו היא היסוד למוסר האנושי: כל אדם שואף לקיים ולקדם את חייו. בכך מקיים האדם את חוק הטבע היסודי, שהשאיפה להרוויח את הנחוץ לשמירת הקיום היא התנאי הראשוני שלו. תנאי הקיום הראשוניים, שבעיקרם מתייחסים לסיפוק צרכי הגוף, הם הרובד היסודי של הצרכים שאותם שואף האדם למלא. על גבי רובד זה מתנשאות שאר שכבות הערכים האנושיים, ערכי הרוח, המבטאים את הקיום האנושי כקיומה של ישות בעלת שאר רוח.

צרכיה של רוח האדם הם הצרכים הנדרשים על ידי טבעו הנפשי והתודעתי של האדם. בנקודה זו נכנס לעולם המושגים האנושי מושג העושר; העושר מציין את קיומם בידי האדם של ערכים שהוא אינו זקוק להם לצרכי קיומו המיידי, אלא לצרכיו הרוחניים. העושר מבטא בכך את רוחניותו של האדם; העושר מאפשר לצבור ולממש ערכים הנוגעים לצרכי החומר והרוח של בעליו, החורגים מן הקיום המיידי וגם לקיומם של בני אדם אחרים. בכל אלה מבטא העושר את הגדילה חסרת הגבולות הקיימת בעצם החריגה מסיפוק צרכי הקיום הגופני של היחיד והפלגה למחוזות רוחניים ו/או חברתיים.

בחריגה זו, המבטאת את האפשרויות שמעניק העושר לבעליו בנוסף לסיפוק צרכיו האישיים בחומר, מתבטא טבע האדם במלוא יכולותיו. באמצעות העושר הוא מגדיל את שליטתו בעולם אל מעבר לקיומו הגופני היחידאי ומממש את מאווייו בתחומי הרוח והחברה, הן בהפצת ערכיו באמצעות מסחר והן ביצירת אופקים חדשים בתחומים כמו מדע ואמנות הכוללים פוטנציאלית עושר גם לבני החברה כולה.

במובן זה מהווה העושר האנושי את הדרך הטבעית למימוש זהותו הרוחנית של האדם ובכך טמונה גם מוסריותו של העושר; הוא מאפשר לאדם להרחיב את טווח חוויית קיומו אל מעבר לטוות שמתאים לקיומם של שאר צורות החיים ונותן בידיו כלים ליצירה מורכבת ומשוכללת של חיים משוכללים, טובים ומשופרים יותר מאלה שניתנו לו על ידי הטבע.

עם זאת, שומה על האדם להקפיד ולשמור על טבעו המוסרי של העושר באמצעות תורת מוסר מאורגנת, מסודרת ומנומקת שתגן עליו. תורה כזו, אם וכאשר היא מפותחת במסגרת חברתית אנושית ראויה, שומרת על קיומו של העושר הקיים בחברה באורח יציב. יציבות זו נשמרת באמצעות הקפדה על כללי צדק של רכישת קנין באופן שדואג שהעושר יהיה שמור תמיד לבעליו ולא ילקח ממנו.

בשל עיוותים רבים השכיחים בחברה לגבי הבנת העושר יש לדעת להבחין בין עושר אמיתי לעושר מזוייף; הראשון הוא כזה שבעליו יוצרו באופן עצמאי והוא מבטא את עמלו. השני, אף שהוא נראה כעושר על ידי בני החברה, איננו מציין יותר מאשר את השליטה ברכוש, אך המחזיק בשליטה זו אינו מחזיק באמת בזכות הקנין לגביו. דבר זה נפוץ ביותר בחברה אנושית לא מוסרית, שבה התערערו יסודות הקנין.

בעולם קיימות חברות לא מוסריות רבות שבהן בני אדם שולטים בנכסים שלא הם יצרו. בשל הענין שיש למחזיקים שלא בצדק בעושר בחברות מסוג זה להילחם נגד מושגי הקנין הצודק, הם מנהלים נגדם מאבק רעיוני מזה דורות רבים. זו הסיבה העיקרית לכך שחברות אלה מהוות כר פורה לצמיחת רעיונות הקושרים את העושר לשחיתות מוסרית ולהטפה בעד ריכוז הנכסים בחברה בידי ממשלות.

העושר המזוייף הוא המשותף לכל צורות השחיתות הנוגעות לעושר האמיתי, בשל האשליה שנוצרת על ידי בני אדם לא יצרניים המציגים את עצמם כעשירים על חשבון עמלם של אחרים. מנגנוני השלטון המושחתים של מדינות העולם מציגים את שליטתם בעושר הנוצר על ידי אזרחיהן כמעשה של שירות חברתי, אף כי לרוב נקנית שליטה זו בעושר באמצעות כוח הזרוע בלבד.

למצב של עושר אמיתי יכול אדם להגיע על ידי פעולת עמל בחומר או ברוח. לפיכך, עושרו של האדם יכול להיות גלום בערכי חומר, שתועלתם מוחשית או בערכי רוח, שעשויים לתת פירות רק בעבור זמן רב. צורה נפוצה אחת של העשרה עצמית היא למידה, מחקר ורכישת ידע. צורה אחרת היא השגת עושר על ידי הפצת ערכים ובאמצעות מסחר, שמשמעו זיהוי של קיום צורך אנושי כללי ויוזמה לסיפוקו. למותר לציין שלפיכך ככל שגדולה יותר תרומתו החברתית של יזם כזה גדולה יותר מידת העושר שיצליח לצבור. בכל אחד מהמקרים הללו, מדובר ביצירת עושר אמיתי, כזה שבעליו זכאי לו בתוקף עמלו שלו.

בחברה מוסרית מצביע קיומו של העושר על קיומה של מוסריות. בחברה מוסרית, כזו של בני אדם יצרנים וישרים, יש התאמה בין עמל לנכסים וכל אדם עשיר מחזיק בנכסים שהושגו על ידי עמלו היחידאי. בחברה כזו נעשית גם קבלת נכסים במתנה על יסוד שאיפת רווחים מצד הנותן, שלא מתוך פגיעה או כפיה כלשהם ולפיכך כל המחזיק בנכסים מחזיקם בזכות. למעשה, המאפיין את קיומה של חברה עשירה יחסית, כזו שכל חבריה הם בעלי יכולת כלכלית טובה, כמו במדינות העולם החופשי, הוא שבחברה כזו שוררים, בצד מידה גבוהה של יצרנות, גם גילויים רבים של שיתוף פעולה ועזרה הדדית, האופייניים לקיומם של עודפים. הקוץ שבאליה הוא שמבחינה מדינית נוהגים השלטונות של מדינות עשירות אלה לבזבז את עושר אזרחיהן על מדינות עניות, שבהן מבטא העוני אי מוסריות.

מבחינה אובייקטיבית האדם של ימינו הוא עשיר, אלא אם כן יש בדרכו אל העושר הפרעה; התבוננות שלא על יסוד השוואתי ברמת החיים הקיימת בחברות העשירות תגלה כי למעשה כל בני החברות הללו הם עשירים, וכי אפילו השכר הנמוך ביותר הנהוג בן מאפשר למקבל אותו להשיג איכות חיים כה גבוהה, שהיתה אפשרית בעבר רק לעומדים בראש עמים.

בשל העובדה שיצירת עושר גדולה יותר ככל שרבים יותר הם הנהנים ממנה, מה שמאפיין את בעלי העושר הגדול ביותר, במיוחד בימינו, הוא שעיסוקם מקיף את העולם כולו. הצלחתם תלויה בשאלה אם מצליחים הם לבצע את מסחרם תוך כדי שמירה על זכויות הקנין שלהם. חברה אנושית שבה נשמר ערך הקנין בקפדנות מאפשרת לעושרם של חבריה להישמר ובכך ליהנות מקיומו של העושר, שכן קיום זה מועיל לכל חלקי החברה. בכך מתבטאת תועלתו של העושר גם מבחינה חברתית.

מוסריותו של העושר ברמה החברתית מתבטאת בכך שכדי להשיגו מוטל על בעליו להשקיע עמל שלרוב מביא רווח לכלל בני החברה שסביבו. למעשה, מה שנמצא כמעט ביסודו של כל עושר שהושג בימינו הוא תרומה חברתית שבאמצעותה הצליח בעליו להשיגו. בעולם של היום דבר זה אופייני לבעליהם ומנהליהם של רשתות שיווק ענקיות או ממציאים של טכנולוגיות חדשות בתחומי המחשבים או המיכון, שמגיעים לכל רחבי העולם. עשירים כאלה הגיעו למעמדם זה באמצעות יוזמה עסקית שהעניקה ערכים לשאר בני החברה האנושית כולה.

בפעולות המסחר וההפצה החדשות מהווה היום העולם כולו שוק שבו מוזמנים אזרחי העולם כולו ליטול חלק בהתעשרות הנובעת מגדילת האפשרויות בשל הטכנולוגיה המודרנית. מה שמאפיין את החברות העשירות יחסית של ימינו, הקיימות בעיקר באירופה ובארה"ב, הוא שהעושר בהן אינו מרוכז בידי שלטון מצומצם אלא נחלק בין רוב בני החברה. חברה מסוג זה מאפשרת יצירתה של כלכלה שבה קיימת מידה גבוהה של שיתוף פעולה עסקי וחברות רבות מבססות את עסקיהן על החלפת מידע ופרישת רשתות שיווק כדי להפיץ את ערכיהן ללא הגבלה גם מעבר לגבולות ארצן.

למעשה מתגלה העושר ככלי החשוב ביותר של הקידמה האנושית. גדולה תועלתו של העושר לבעליו ובמידה לא מבוטלת לחברה כולה. למעשה מבוססת החברה האנושית כולה על עושר שנתרם לה על ידי יצרניה. לקיומן ושמירתן של זכויות הקנין תפקיד מרכזי בשמירה על שאיפת הרווח של כל בני האדם בעולם ולפיכך יש לשאוף לביטול קיומם של משטרים שאינם מכירים בהן. עתידה של האנושות תלוי במידה שבה היא מכבדת את זכותו של כל אדם להשיג עושר ולהשתמש בו באופן חופשי.

בדרך להגיע למטרה זו שומה על בני האדם בחברתנו להכיר במוסריותו של העושר מחד ובסכנה שיש בראייתו של עושר כשלילי מאידך. משימה חשובה לא פחות שיש להשיג היא חינוכו של בן זמננו להבחנה בין עושר אמיתי לעושר מזוייף; בהקשר זה יש לדעת להבחין בין עושר השמור לבעליו בזכות עמלו לבין עושר שהמחזיק בו השיגו שלא בצדק. אל אלה השולטים בעושר שלא בצדק, כמו למשל אנשי שלטון שמשיגים עושר רק בשל הטילם פחד בלבבות, יש להתייחס כאל גזלנים.

משימה חשובה נוספת, בצד הבחנה חשובה זו בין בעלי עושר אמיתי לגזלנים, היא ללמוד להבחין בקיומו של עושר רוחני. עושר זה, שהוא נחלתם של יוצרים שפועלים בתחומי הרוח כמו המדע והאמנות, אינו מעניק תמיד לבעליו רווח בצורה של הנאה חומרית עכשווית. ואף על פי כן יש לראותו כראות כל עושר אחר, כמהות בעלת קיום מציאותית, העשויה להביא תועלת רבה לאוחזים בה. כמו העושר החומרי, מבטא העושר הרוחני, שגם הוא חוצה גבולות מקום וזמן, את מוסריותו של העושר.

נתונים נוספים