נצחון

 

נצחון

אף כי יותר מחצי מאה עברה מאז הוכרעה המפלצת הנאצית, הנצחון המוסרי על גרמניה הנאצית ובנות-בריתה עדיין לא הוכרז אובייקטיבית, רשמית או בכל צורה אחרת. לכן יש בגרמניה מספר לא ידוע של נאצים מאמינים, המצפים ליום בו תשוב גרמניה ל"תהילתה" כמושלת במחצית העולם ורבים הם הארגונים המכונים "ניאו-נאצים" כדי ללמדך שהנאציזם חוסל, אך, למעשה, מדובר בנאצים לכל דבר, שכן הרעיונות שבני אדם אלה מחזיקים בהם זהים בכל לרעיונות הנאציזם של גרמניה.

הנאציזם חוסל רק במישור הפיסי – ואין מישור זה שדה קרב שבו זוכים בנצחון על רעיון. אין זה מקרה שהמושג "נצחון" קרוב למושג "נצח"; משמעות הדבר היא שנצחון אמיתי הוא כזה שהיריב מחוסל לתמיד, ללא עקבות או שרידים. נצחון אמיתי הוא נצחון של רוח הדברים, כלומר כזה אשר מביא להבנה שאין יותר משמעות לקיומו של הדבר שנוצח. למשל: הרומאים העתיקים נוצחו כי אינם קיימים יותר וכך הוא גם האמונה היוונית באלילים, שכן איש אינו מחזיק בה יותר בימינו.

בשל כך שהנצחון על גרמניה הנאצית היה במישור החמרי הוא נחשב מה שקוראים בספורט "טכני" או באגרוף "בנקודות" ולכן מחכה ההסטוריה, כמו בספורט, לסיבוב הבא. במציאות, שלא כמו בספורט, יש לחסל את האוייב מבחינה רוחנית, כלומר מוסרית וגם, במקביל, מבחינה פיסית, עד הסוף, ללא תנאים ופשרות, כדי להעבירו למימד שבו נמצאים היום האימפריות הפרסית, התורכית והרומאית: מימד האין. מכיוון שהשלב הנוכחי של המלחמות עומד בסימן עימותי הדת הבין-תרבותיות, יש להביא את הדתות המדגימות בישומיהן עוול אנושי נורא. מדובר בעיקר בנצרות ובאיסלם, שהמדינות שבהן אוחזים מאמיניהן סובלים קשות מתחלואיהן. הסבל האנושי הנורא שלו אחראיות הנצרות והאיסלם – ובכלל זה שיעבודם ודיכויים האלים של עמים רבים בהסטוריה - זועק שחיסולן הוא רק שאלה של זמן.

למעשה, נמצא היום העולם בשלב השיא של העימות הבין דתי-תרבותי שהחל עם עליית האיסלם על הבימה לפני פחות מאלפיים שנה. האיסלם עלה כאנטי-תיזה לנצרות. זו, שחרתה על דגלה את סיסמאות הויתור, הרחמים והשלום אך פעלה, פעמים רבות, בניגוד להם התנגשה עם האיסלם לאורך מאות שנים במלחמה ארוכה שעדיין לא תמה. זו, שכללה את מלחמות מסעות הצלב ומאוחר יותר אף את ההתמודדות על השליטה באירופה, הגיעה לנצחון המערב הנוצרי לפרק זמן ארוך באמצעות הקולוניאליזם המערבי. בשל אידיאולוגיות אנטי-אימפריאליסטיות מיסודו של הסוציאליזם העולמי איבד המערב אט אט את השליטה בעולם ובתהליך שעדיין לא נסתיים ממשיך האימפריאליזם המוסלמי לקרוע ממנו נתחי שליטה.

מנקודת מבט מסויימת יש דמיון בין הנצרות והאיסלם, במיוחד בהקשר שבו הנצרות, ביחד עם האיסלם מטילים את כובד משקלם לצורך הפצה וכפיה של אמונתם על עמים זרים. אך במיוחד מאוחדים הנוצרים והמוסלמים כנגד האויב המשותף להם: העם היהודי.

בין הנצים קבועה היהדות, ששני בעלי הפלוגתא זקוקים לה ועוינים אותה דרך קבע. במשך הסטוריה ארוכה של שנאה ודיכוי מחד ותלות מאידך הוכיחו הנצרות והאיסלם כאחד כי היהודי הוא גורם מציאותי חי ופעיל שאינם יכולים להתקיים בלעדיו, אך עם זאת לא היססו מעולם לשפוך את דמו ולהסית נגדו בשל חילוקי דעותיהם הדתיים נגדו. למעשה, הנצרות והאיסלם, על אף דרכי התמודדותם השונה, הם אויביו החזקים ביותר של היהודי, שכן אין הם יכולים להרשות לעצמם את שגשוגו. בשל הנחות היסוד של דתותיהם, פריחתו של היהודי מהווה פגיעה באמונתם.

היהודי תמיד היווה גורם חשוב בחיזוק האמונה הדתית של הנצרות והאיסלם, בעצם היותו מה שדתות אלה קבעו כמושא המיקוד של שנאתן, שאליו כיוונו את כל כוח השנאה של מאמיניהן. העובדה שהנאציזם הצטרף אליהן, מאוחר יותר, באנטישמיות שלו אינה אלא עדות ליכולת ניצולו הפרגמטי את מה שהוכן כבר עבורו על ידי קודמיו. מבחינת דתות הנצרות והאיסלם, היהודי הוא חוטא שצריך לבטא בצורת קיומו את העונש השמור לחוטאים לפי תפישתן. לאורך שנים רבות דוכאו היהודים שבתחומי השפעתן במטרה לאייר עובדתית רעיון זה ולמעשה לא תם עד היום העקרון שביסוד חשיבתן הדתית, מה שמסביר את התייחסותן השלילית העכשווית ליהדות. תפישה זו היא גם ביטויו של הרוע היסודי שבאמצעותו פעלו הנוצרי והמוסלמי נגד בני אדם בעולם. אך שלא כמו במקרה היהודי, הן לא נזקקו לדוגמה שמקורה בכתבי הקודש שלהן, כאשר הפיצו את דתן בעולם.

אך עם זאת רוע זה שהפיצו, של דיכוי, שיעבוד ופגיעה מתמדת בזכויות האדם של רבים, עתיד להיעלם מעל פני האדמה. במוקדם או במאוחר ייעלמו מן העולם כל הכוחות הפוליטיים שקיימים ופועלים באמצעות דיכוי בני אדם, החל מדתות וכלה בשיטות פוליטיות. עתידם של אלה, שהם אויביו של כל יחיד אנושי השואף לאושר, להיות מנוצחים ולסוף מן הקיום.

שלא כנצרות או כאסלם, אין העם היהודי זקוק לדיכוי או לשיעבוד עמים אחרים לצורך הצדקת קיומו וגם אין הוא עוסק בהפצת רעיונותיו ואמונותיו הדתיות. הוא מותאם לתפקד במציאות כגורם עצמאי והוכיח פעמים רבות את יכולתו לשלוט בטבע ביעילות בתחומי המדע והכלכלה. בין אם מכיר העולם ביכולות שהיהודי מצהיר עליהם כשייכים לו מתוקף טבעו ןבין אם לאו, אין הוא מהווה איום על שום עם או דת השונים משלו ואין דיכויים מהווה חלק מה"אני מאמין" של היהודי.

היהדות מצהירה, אמנם, על כך שאחת ממטרותיה היא "תיקון עולם" אך לא מדובר באכיפה אלימה של עקרונות דתה וגם לא בגרימה לכל בני האדם לקיים את המצוות ששומה על היהודי לקיים. מנקודת המבט של הצדק – שהיהודי מכיר בו - העולם השלם, העתידי, שבו ינחל הטוב נצחון על הרע יהיה עולם שבו כל כוחות הדיכוי האנטי-אנושיים הקיימים עדיין בעולם ייעלמו ממנו.

בעתיד ינוצחו כל רעיונות הרוע עלי אדמות, בכל דרך שבה יתייצבו לפני האדם, אף אם לעתים יהיה זה לבוש של נדיבות ורחמים; בין אם מדובר בסוציאליזם או בנציונל סוציאליזם, באיסלם האלים או המתון - או בנצרות המצהירה בנועם על השאיפה לשלום אך מסגירה לידי מדינות ברבריות את משאביהם ופרי יצירתם של אזרחי המערב – לכל אלה, שמה שמאפיין אותם ומאחד אותם הוא דיכוי החופש וזכויות האדם – לא יהיה מקום עת יבוא נצחון הטוב. עולם העתיד הזה יהיה עולם של נצחון – נצחון הקיום האנושי החיובי של הרצון בחיים לפי האמת והצדק הנובעים מן המציאות בצורה שכל אדם בעל שאיפות טבעיות יכול להבחין בה. בעולם הטוב המנצח יוכל כל אדם שירצה להצטרף לכל רעיון, דת או ארגון באופן חופשי, בהתאם לבחירתו וללא כפיה.

נתונים נוספים