פירמידה של חשד

 

פירמידה של חשד

על סכנות הכלכלה הריכוזית

האם במסגרת רשות השידור הממלכתית תיתכן פרסומת של עסק פרטי על חשבון הציבור?

לאחרונה שמעתי את השיר הפופולרי "אתה תותח" בעיבוד חדש במשך פעמיים עוקבות, יום אחרי יום, בקרבה שהעלתה בי שאלה לגבי מידת היות הדבר צירוף מקרים; בפעם הראשונה שמעתי אותו כליווי לסרטון פרסומת של חברת מזון ידועה, שהוקרן לפני הקרנת סרט באחד מבתי הקולנוע. הפעם השניה, למחרת בבוקר, היתה כששודר באחד מערוצי הרדיו הראשיים. קרבה זו בין ההשמעות הביאה אותי לחשוד, מבלי משים כמעט, כי אולי לא יד המקרה היתה בדבר אלא יד שהעבירה צרור מרשרשים למי שקרוב להחלטה לשדר את השיר לצורך קידום המכירות של התוצר שפורסם בסרטון שראיתי.

הבעיה המעורבת מתמצה בשאלה האם כמשלם מסים לא מימנתי את הדבר מכיסי, שלא מדעת. פרסומת סמויה דרך שימוש בכלי תקשורתי שמקור הכנסותיו הראשיות הוא כיסי האזרח המקומי איננו דבר נדיר במחוזותינו. אך בעיה גדולה הרבה יותר מתבטאת בכך שהשידור בישראל הוא מונופול ממשלתי. שאם לא כן לא היה דבר מסוג זה בגדר שאלה לגבי אזרח כמוני או מהווה סוגיה המאתגרת את חשיבתי, בשל היותו ענין פרטי.

הבעיה הגדולה ביותר בהקשר זה היא אבסורד בפני עצמו, שכן גם כדי לנסות ולפתור בעיה מסוג זה יש להביא לכך שהבעיה תגדל ולו רק כדי להצדיק את הטיפול בה; כדי לברר אם נכון חשד כזה בדבר משאבים שהועברו מתחת לשולחן יש צורך בהקמת מנגנון חקירה שלם או, לפחות, בפתיחת חקירה מיוחדת באמצעות מנגנוני חקירה קיימים – והדבר יהווה הוצאה נוספת של משאבי ציבור. בירור נושא כזה, כשלעצמו, יערב את עבודתם של אנשי מקצוע רבים, הקרובים לקופת הציבור וכל אדם כזה יהיה גם הוא מושא לחשד של פעולה לקידום ערך זה או אחר בעקבות תשלום חיצוני.

כך, בחסותה של שיטה ריכוזית המבוססת על מונופולים ממשלתיים, הולכת ומתרוממת לה לשחקים פירמידה אינסופית של שירותים ציבוריים שבצידם חשדות בקבלת טובות הנאה. למעשה, כל עוד בני אדם מחזיקים ברצון להרוויח טובות הנאה, יהיה קיים תמיד בחברה מושחתת כשלנו החשד שלא יעמדו בפיתוי. דבר זה יצור בעיות משלו, כי סביר שבני אדם יגיעו במאמציהם להשגת רווחים לרמת תחכום שתהפוך את גילוי השחיתות לקשה עד ממש בלתי אפשרי. כך הופך קשר השחיתות וביקורתה לאחד ממעגלי הקבע של השיטה הקיימת, המערימה על הכיס הציבורי עוד ועוד את הצורך לפתור סיבוכים חדשים.

למעשה, מהווה המבנה המדיני של כל המדינות המושחתות – ובמיוחד הדיקטטורות – ממסד שבו הונצחה השחיתות הציבורית עד כדי כך שלא רק שאינה ניתנת לחשיפה אלא גם שהפכה לחלק קבוע בשיטה שהכל רואים בה משום סדר שאין לערער עליו. במדינה שבה שולט הממשל בחיי הכלכלה באמצעות חוק ריכוזי המבטיח שתחומים ראשיים מסוימים ייוותרו בשליטתו הבלעדית, הממסד בוזז באופן מתמיד את משאבי אזרחיה, כשהוא מבטיח את הנצחת חוסר היעילות שיש בהתנפחות המנגנון מהסיבות שלעיל.

לפיכך, הפסד כלכלי רב גלום בחוסר היעילות של מנגנוני הממשל המושחתים ביחס לפעילות הכלכלית של השוק החופשי, שבו המשאבים אינם נגזלים מן הציבור, שכל העברות הכספים הן פרטיות ושלכן הן אינן מהוות יסוד לחשד כלשהו בהליכים מוסווים. אך בנוסף לכך ישנה סכנה רבה ומשמעותית בממסד שמבוסס על משאבים ציבוריים ומנהל כה רבים מעניני האזרח בדרך שחשופה כל כך לחשד, והיא החשד בעצמו. שכן עצם קיומו של חשד במידה כה רבה בחברה נתונה מהווה גורם הרסני ליחסי האנוש החברתיים.

כי אין מזיק לתחושת האחדות החברתית יותר מהחשד של האזרחים – וגם של הפקידים הממונים על הביקורת, החקירה והדרישה – בעמיתיהם. בהקשר זה מביא החשד הקיים בחברה הן בין האזרחים לפקידי הממשל והן בין פקידי הממשל לאזרחים (בשל היות האחרונים "מעלימי מס" פוטנציאליים) לערעור עצם יסודה של חברה, שכן חברה הראויה לשמה מתבססת על אחווה יסודית הקיימת בתוך קבוצה אנושית. אחווה כזו מבוססת על תחושת שותפות וסעד הדדי בין החברים בחברה – ושיטת הריכוזיות הקיימת בחברות העריצות הפקידותית האופיינית לימינו מהווה הוכחה לקיומה של מלחמה מתמדת בין אזרחיה של מדינה מסוג זה.

סוג כזה של מלחמה עומד בעיקר בניגוד להיותה של כלכלה אמיתית ביטוי לשיתוף פעולה בין בני אדם, לחלוקת התמחויות ואהבה של אנשי מקצוע לתחומים שונים של עשייה והבאת תועלת כללית של יחידים לחברה תוך כדי פעולת כל אדם יחיד למען "טובות הנאה". בהקשר של חברה חופשית שבה קיימת כלכלה חופשית ושוק חופשי אין מקום להסתרת השאיפה הפרטית לרווח ולהיותה של כל פעולה בעלת שכר המובטח לפועל אותה. בחברה כזו, שבה השאיפה לרווחים היא חלק ברור מן המבנה החברתי, אין מקום להסתרה של העברות משאבים, להחזקה במשאבים בניגוד לרצונם של בעליהם ולתרבות של תהליכים המתרחשים "מתחת לשולחן".

כך, פגיעתה הפסיכולוגית של החברה הלא-חופשית במערכת יחסי החברה הפנימיים שלה היא חמורה ביותר, בשל הפיכתה את כל מחזיקי התפקידים והמשרות בה לחשודים בשחיתות. למותר לציין שבתרבות חופשית מסוג זה אין מקום לחשד מקיף כללי הנוגע לעצם מבנה השיטה – ואם קיים בכלל חשד כלשהו באי כשירות, זהו ענין לחקירת משטרה במקרה פשע פרטי, המהווה, בחברה בריאה, יוצא מן הכלל ולא כלל שליט.

נתונים נוספים