רעיון הרצח המוצדק

רעיון הרצח המוצדק

אחד מהעקרונות שלאורם ניתן להבחין בין שני סוגים נפרדים ושנים זה מזה של חברות אנוש ותפיסות פוליטיות הוא בין אלה שאוסרות באופן מוחלט רצח לאלה שאינן. מבחינת הצדק, בני אדם הסוברים שרצח יכול להיות מוצדק אינם ראוים להיות חלק מתרבות אנושית.

האיסור "לא תרצח" הוא מוחלט, ואף במצבים קשים שבהם נמצא אדם במצב שבו אין לו ברירה אלא להרוג בני אדם אחרים לצורך הגנה עצמית, אין מדובר ברצח. לרצח, שהוא יוזמה להרג אנושי, אין שום הצדקה מוסרית. לכן, כל צורת מחשבה שבה מופיע רעיון המצדיק רצח היא שלילית. כל אידיאולוגיה התומכת במחשבה כזו מביאה את המחזיק בה למצב של סכנה גדולה הרבה יותר מהרס גופו, כי היא מאיימת על שלמות נפשו. היא עלולה להשמיד את צלם האדם של אדם זה ולהותירו כעטיפה ללא תוכן, כרובוט חסר אנושיות, מכיוון שהפרת האיסור על רצח עלולה לאיים על קיומו שלו.

אדם או חברה שבהם קנה לו רעיון הרצח המוצדק מקום של כבוד אינם יכולים להתקיים יותר כחלק מתרבות אנושית, כי אין אפשרות לבנות חברה אנושית שמסכימה עם רצח. גם במימד האישי, רעיון הרצח המוצדק הוא העושה את ההבדל בין אדם שהוא בעל סיכוי טוב לחיי אושר לבין חיית-אדם הנמה תמיד בצל הסיכוי להתעורר לחיי אומללות נוראה של פושע שאין לו יותר מוצא בבור הקבר של נשמתו המתה...

אף כי רוצח יכול להתחמק מעונשם של בני אדם אין הוא יכול להתחמק מעונשה של רוחו; הדבר נובע מהיותה של החשיבה האנושית מבוססת על עקרוניות; על קיומו בתודעה האנושית של מנגנון ביקורת עצמית המפנה כל פעולה שמבצע האדם נגד אחרים גם נגד עצמו כדי לבדוק את תקינותו העקרונית. מנגנון ביקורת זה איננו מאפשר לו להתנתק ממעשה רצח שביצע כי הוא מחייב אותו להכיר בכך שמעשה זה, המנוגד לחיים, מנוגד מבחינה עקרונית גם לחייו שלו. די בכך כדי לשבש את פעולתה התקינה של הנפש ואת שלוותה. לפיכך אין רוצח יכול לזכות בשלוות נפשו של אדם מוסרי.

העולם של היום מלא בבני אדם שבימי נעוריהם ויתרו על כבודם האנושי והסגירו את עצמם לידי הרוצחים, אם בפעולה ישירה ואם בסיוע עקיף על ידי שתיקה, הזנחה ונסיון לעמוד מן הצד כשמתבצע מעשה רצח. הנסיון לעמוד מן הצד ולא להתערב, אפילו לא בצורת מחאה, כשמגיע גל שטפון של מעשי רצח, עלול לאיים על שלוותו הנפשית של כל אדם. נסיון זה כמוהו כהימנעות מסיוע בבניית סכר, כאשר הדבר נחוץ לחברה כולה. ברמת הפעולה המוסרית, קטן וצנוע ככל שיהיה הסכר, הוא מגן על בוניו. כל השאר – ייספו.

בעולם קיימים עמים וחברות אשר הרצח – במיוחד אם הוא מופנה כלפי בני אדם זרים – נחשב בהם לפעולה מוצדקת. זה מתבטא ביוזמות לפתיחה במלחמות שאינן צודקות. רעיון פושע זה פוגע באפשרות ההתפתחות של החברה כולה, באשר האחריות לו מוטלת לא רק על בני האדם השותפים למעשי הרצח באופן פעיל אלא גם על מי שאיננו פועל נגד הרצח. בני האדם שאינם לוקחים חלק בפעולת הטוב ועושים כמיטב יכולתם למנוע את הרע מוענשים במוות רוחני; הם אינם מפסיקים לחיות מבחינה פיזית אך הם עוברים למצב שבו תהליכי החיים שלהם משובשים עד כדי פגיעה באושרם, בשמחת החיים שלהם ובשלוותם.

את המתים הרוחניים הללו ניתן לראות בבית הקברות של החיים חסרי הטעם, של האומללים שאינם מוצאים סיבה ותוכן לחייהם, מבלי לתת את הדעת על כך שהם אלה שרוקנו את חיי עצמם מתכלית כשויתרו עליה – ושסבלם הוא, למעשה, עונשם על אחריותם לרצח. זהו עונשם של כל אזרחיהן של מדינות שפשעו והפכו לתוקפניות או לרצחניות במונחים של המוסר האנושי הכללי.

דבר זה נוגע לכל עם או חברה שנוקטים במעשים של אלימות נגד בני אדם או עמים אחרים, ובכלל זה יזימת מלחמות, המבוססות על סכסוכים שניתן היה לפותרם בדרכי שלום. העדפתו של צד כלשהו בעימות בין בני אדם לפתור את את הבעיה בדרך של רצח – כלומר יוזמה של מלחמה - תעלה לו לפחות באושרו. לרוב היא גם תפגע באיכות חייו האנושיים בשל אבדן צלם האדם שלו. למעשה, הרעיון של רצח מוצדק הוא המכשול הראשי העומד בדרכה של חברה אנושית אל התרבות והוא הגורם שאינו מאפשר לחברות מפגרות להעפיל ממצב תרבותי ירוד לגבוה. פעולת מלחמה לא מוצדקת של מדינה איננה מאפשרת לאוכלוסיה התפתחות לאומית תקינה בשל היותה מוכתמת באי מוסריות.

בעולמנו רבות החברות שמעשי רצח הם חלק של קבע בתרבותן. חברות אלה יכולות להחזיק מעמד זמן רב כישויות קיימות, אך אינן יכולות להיות מקום של חיים המתאימים לחיי אדם. מדינות כמו סין, ערב הסעודית או מצרים, שונות ככל שיהיו זו מזו במשטריהן, הן דומות זו לזו בכך שהן מאפשרות דיכוי מתמיד של זכויות האדם של אזרחיהן, הכולל פגיעה בזכותם לחיים. לא משנה באיזו מידה מוצדק משטר כזה על יסוד של פרגמטיזם מקומי, המניח כי ללא אלימות הוא לא יוכל להמשיך להתקיים, אין חברה זו מתאימה לחייהם של בני אדם יצרניים, מאושרים, שזכויותיהם כבני אדם אינן מופרות. למעשה, די בהבחנה בעובדה שמי שיכול להימלט ממדינות אלה עושה זאת, כדי להבהיר את היותן בתי כלא, שבהם שורר דרך קבע איום מתמיד על חיי האזרחים החיים בהם.

סדרה של שאלות פשוטות תבהיר לכל אדם שפוי את מהותן הרצחנית של מדינות כאלה בעולם של זמננו. למשל: היש למישהו ספק לגבי העובדה שכל אזרח סיני יעדיף אפשרות לחיות בארה"ב אם תינתן לו כזו? מה, אם כך, מונע מכלל אזרחי סין לעשות דרכם אל החופש? הרובה. מה משמעותו של ממשל המחזיק את אזרחיו במקומם באמצעות איום בפגיעה בהם? רוצח. מאמיתות עובדתיות מחרידות אלה לא ניתן להימנע. משמעותן: העובדה שחלק גדול מהאנושות של היום חי תחת איום על חייו, כאשר חלק אחר של האנושות, גדול לא פחות, חי באמצעות איום על חיי בני אדם אחרים.

וזוהי האמת לגבי המידה שבה נפוץ בעולמנו הרעיון של רצח מוצדק. רעיון זה הוא המביא את הגורמים השולטים במדינות אלה, להחזיק במחשבה שמותר לרצוח, בתנאים מסוימים, חלק מאזרחיהן. במדינות אלה, שבהן מאמין כל שומר גבול כי יש לו זכות לקטול את בני עמו כדי לשמור על השלמות הלאומית של ארצו, מחזיקה התרבות כולה ברעיון הרצח המוצדק. הצדקתה המוסרית של חברה מסוג זה רצח משמעה שהחברה מפגרת בסולם האנושי ושייכת מבחינה אנושית ומוסרית לעתיד שבו לא ירשה העולם לראותו כאנושי.

נתונים נוספים