אינטיליגציה, יופי וחכמה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 891

אינטיליגנציה, יופי וחכמה

ההפרשים באינטיליגנציה ויפי תואר בין בני אדם הם עובדה. אם לא מעורבת כפייה מלאכותית ישירה בקביעת פערים כאלה מדובר בעובדה טבעית. אינטיליגנציה נמוכה הוא מושג השוואתי שאין לו משמעות מחוץ להשוואה. אין אינטיליגנציה נמוכה לא מוסרית, פושעת או גורמת נזקים.

הפרשי אינטיליגנציה הם חלק מן הקיום. בתפישת יקום נדיב העובדות הטבעיות הן, באופן יסודי, חיוביות כי היקום הוא, באופן יסודי, מועיל וחיובי. אינטיליגנציה נמוכה איננה מהווה, בהכרח, מכשול קיומי. לפי היהדות העולם נוצר לטובת האדם והוא מהווה לו כלי עזר. כך הוא לגבי כל התופעות הטבעיות והיבטי העולם. מאחורי כל עובדה קיימת תועלת אצורה כלשהי, פתוחה לשימושו של האדם.

כזו היא גם עובדת פערי האינטיליגנציה.

עובדה זו שייכת לעיקרון הריבוי. עיקרון הריבוי הוא מה שמאפשר לקיים עולם רב גוני ועתיר משימות שבו לכל פרט, ובמיוחד לאדם, משימות המיוחדות לו והמותאמות ליכולותיו המיוחדות.

בעולם כזה על כל יחיד לערוך פעולת חקירה עצמית, לזהות את איכויותיו שלו ולאחר מכן לפעול למיצוי יכולותיו. את החקירה עליו לבסס על נתוני היסוד שלו - והעובדות הטבעיות הן אחד הדברים היסודיים ביותר, אם לא היסודי מכולם, בהקשר זה.

במובן מסויים זהו גם מבחן מוסרי - בו זוכה זה האומר "הן" למציאות - ולעומת זאת זה אומר "לאו" מפסיד. זה המחייב מתרכז במה שיש לו ומתרכז במיצוי יכולותיו בתוך המסגרות הטבעיות. זהו המפתח לאשרו. השולל עוסק בחיפוש מה שלעולם לא יהיה לו ולעולם לא יהיה מאושר.

כשמזהה אדם כי יש בידי אחרים נתון טבעי מסויים שאין לו, אסור לו לרכז את מאמציו בנסיון לרכוש כזה. מחוץ לעובדה שהוא מסתכן בעיוות המציאות ובשקר הוא מחמיץ את מה שיש לו. פעמים רבות ההתרכזות והמיצוי במה שיש לו יביא לאדם את הפירות שהוא רואה כתלויים בעץ מה שאין לו...

אינטיליגנציה איננה חכמה. החכמה היא אירגון יעיל של הנתונים להשגת עושר ואושר. הקשר מלא של פעולת מיצוי מה שיש ייתן ביד היחיד יעילות גבוהה יותר והישגים גדולים יותר מאשר הטחת ראשו בקיר האין. לעתים, ישיג אדם חכמה רבה יותר ממי שיש לו אינטיליגנציה גבוהה יותר אם יקפיד להתרכז ולהשיג הישגים בתחומים שלהם הוא מוכשר מטבעו.

העובדה שאין לך משהו היא רמז מנחה לכך שיש לך את הדבר האחר - ושמה שיש לך הוא זה שיביא לך את האושר. אינטיליגנציה ויפי תואר הם נסיונות מסוכנים, המתחזים בתחילת דרך החיים, כדרך קצרה להגיע אל האושר, אך הם, למעשה, התחייבויות ענק שרוב בני האדם אינם עומדים בהם. היפים והאינטיליגנטיים שבבני האדם מוצאים עצמם, במוקדם או במאוחר, נדהמים לגלות את הישגיהם של הלא כל כך יפים ואינטיליגנטיים, כאותו ארנב שהפסיד לצב במירוץ.

תוצאת דבר זה, לגבי הנכשלים הוא כשלון חיים מלא. הצלחת הצבים, מאידך, איננה נובעת מכך שהשיגו את הארנב אלא מכך שהגיעו למטרה שקבעו במהירות שלהם.

שם, במטרה שקבעו, הם חיים בהרמוניה עם ארנבים אחרים, שגם הם בחכמתם ידעו למצות את יפיים ואת האינטיליגנציה שלהם בהקשר ההתרכזות במה שיש להם ומיצויו.

היופי, בניגוד למקובל על ידי רבים, אינו היבט חיצוני טבעי קבוע אלא לזמן מסויים ובהקשר מצומצם. הוא מאומץ בדרך כלל על ידי תפישה חיצונית של גוף הדברים, אך הוא מתייחס אל איכויות פנימיות ועם ההתפתחות האישית, הוא בולט יותר ויותר בהופעתו כהבעת הערכה כלפי פעולה בתחומים שונים. בשלב מוקדם, היופי קיים בעיקר בהקשר גופני. מאוחר יותר, תופשים המעשים היפים והמחשבות היפות את שדה היופי – ובסופו של דבר משתלטת תפישת היופי על החיים עצמם – חיים יפים הם תכלית כולנו.

נתונים נוספים