בערוב ימי

 

בערוב ימי

 

למה אני לא מסכים לעשות מה שמבקשים ממני?

כי בערוב ימי, כשאגיע אל המשפט האחרון, אני אצטרך לתת דין וחשבון על כל יום ויום מחיי שנמסרו לי כפיקדון לשימושי שלי. מה אוכל לענות לאלוהים או לאדם אם ישאלו אותי מדוע נתתי חלקים מחיי לידי אנשים לא טובים, או שהפקרתי חלקים מהיקר הזה בידי טיפוסים מפוקפקים ולמטרות מפוקפקות?

החיים הם כל מה שיש לי. חיי הם האחריות הראשונה והגדולה שלי ואני צריך להיות בטוח בצדקתו של כל רגע שאני מוסר, אם באופן ישיר, כזמן, כפעולה, כעבודה או באופן עקיף, ככסף או רכוש, לידי אנשים זרים. אני אינני רוצה שיסתבר כי הפקרתי את מה שהייתי אחראי עליו או שנתתי חלקים מחיי לפעולות שמנוגדות לטוב.

אני רוצה, בערוב ימי, להיות מסוגל לומר לאנשים הצעירים, בני וצאצאי בחומר או ברוח, כאשר ישאלו אותי מדוע הסכמתי לכוף ראש ומדוע לא אמרתי או הבעתי התנגדות למה שעושים לי: כן הבעתי התנגדות. כן הייתי זקוף - והנה ההוכחות.

אני רוצה להסתכל בספר הזכרונות שלי ולדעת שלא שיתפתי פעולה עם משהו שהיה נגדי, שלא פעלתי נגד עצמי, שעשיתי למען הטוב אפילו אם זה היה קשה ושלא נתתי לאנשים שפעלו נגדי ללכת לישון בשקט. ובעיקר אני רוצה לדעת שעשיתי את המכסימום לשלום בין בני אדם, שיידעתי גם את אלה שפנו נגדי בטעות כי הם טועים, שניסיתי להסביר להם את הענין ושאפשרתי להם לחזור בתשובה לגבי רעה שגרמו לי ולהיות ידידים שלי גם אחרי שהתנהגו, מבלי דעת, כאויבי.

בעיקר ומעל לכל, אני רוצה להיות בטוח שהייתי, בחיי, איש טוב.

נתונים נוספים