חוק כהלכה

חוק כהלכה

היחס בין מושגי החוק וההלכה שנוי במחלוקת, במיוחד לאור המגמה הדתית. בהקשר הדתי, מצווים המאמינים לחיות לפי ההלכה גם כאשר אין הם מבינים באופן מלא את הסיבה לה ולמותר לציין בהקשר זה כי כאשר אין ההקשר תואם את ההגיון חוששים האנשים – ובצדק – מכך שהעקרון ההלכתי יופעל נגד זכויותיהם.

אך כאשר מותאם חוק להלכה בהקשר הגיוני, עשוי הוא לאפשר לאנשים להתבונן במסקנה חכמה מבלי לרדת לפרטיה; באופן טבעי בני אדם מעבירים זה לזה מוצרים ושירותים מוגמרים ללא הסברים ופירוטים של העבודה המובילה אליהם. כמו במקרים מורכבים רבים של מכשירים חכמים או של ארגוני ידע בתחומים שונים, יש לרוב האנשים מה לעשות עם המוצר המוגמר, אך רק למעטים יש ענין גם בדרכי הכנתם.

במקרה כזה פועלים המשתמשים לפי חוקי הפעלה המביאים להם תועלת. וחוק מסוג זה – אם הוגדר כהלכה - הוא ביטוי של תוצאת התבוננות האדם במציאות ולא החלטה שרירותית.

אחד מנזקיה העצומים של הגישה הדמוקרטית היא ניתוק החוק מהתבוננות במציאות לטובת הסכמה חברתית, על יסוד ההנחה שהחוק נובע מעצם ההסכמה של האדם עם בני אדם אחרים, או עם כל מה שנהוג בחברה. אך החברה יכולה לייצג חוסר תבוניות חמור בהרבה מזה שקיים בשיטות דתיות לא מציאותיות.

לכן חייב אדם בפיקוח מתמיד על החוקים שבהם הוא בוחר להשתמש ולדאוג לכך שהחוק – יהיה אשר יהיה ובכל תחום שיהיה (ממתימטיקה ועד מדינה) – להיות ביטוי של אמת.

רק חוק המבטא אמת יכול להיות מוערך כהלכה, כלומר כחוק שיש להתנהל על פיו.

נתונים נוספים