טבעו של חוזה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 765
טבעו של חוזה
מטבעו של חוזה, שהחתומים עליו אמורים להשקיע ובשלב ראשון עלולה השקעה זו להיתפס כהפסד, במיוחד כל עוד לא מומש מה שעליו הוסכם בחוזה ולא הגיע לידי סיום המפעל שבו מדובר.
החוזה, כפי שמוגדר בעצם שמו, מכוון לעתיד, על יסוד ההנחה שבמוקדם או במאוחר הוא יביא לרווח, אך לעתים קרובות מתבקשים הצדדים החתומים עליו "להפסיד", בשלב ראשון, את השקעותיהם, כלומר להפוך אותם למהות שאינם יכולים להשתמש בה.
כך הדבר גם במקרה של חוקה, שהיא חוזה המגדיר עקרונות קיום של מדינה; במדינה חופשית גם החלטה מסוימת של רוב שלא תתאים לדעתו של מיעוט תהיה, בכל זאת, מתאימה לדעתו - כי המיעוט, ביחד עם הרוב, החליט מראש, באמצעות חוקה, על כי הוא מסכים גם למה שלא ייראה כאילו הוא לטובתו, כמו בכל הסכם ראוי לשמו.
הסכמה מסוג זה, המעורבת בכל חוזה כזה, מבוססת על ההנחה הקיימת ביסודו, כי הסכום הכולל של הפעולות הנמצאות בחוזה יבוא לידי ביטוי ברווח לכל המתחייבים בו.
הסכם וחוזה ראויים לשמם מהווים התחייבות של כל הצדדים החתומים למילויו גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם. יש מצב אחד שבו הם רשאים לבטל הסכמתם - באם גילו כי ההסכם פועל לרעתם - מכיוון שבהסכם, הנחת היסוד היא ששני הצדדים מרוויחים ולא מפסידים.
סיבת היסוד שבשלה נכנסים אנשים להסכם היא רצונם ברווח, והסכם בין שני צדדים אומר, על כן, בהכרח, רווח לשני הצדדים.
מכאן, גם אם מה שאיננו מוצא חן בעיני זה שחותם על ההסכם, הוא מה שהוא משקיע - הדבר שהוא היה, ברמה מסוימת, מעדיף לשמור ברשותו, אין הדבר מערער על תקפותו של החוזה, כי המשקיע יודע מראש שכדי להרוויח עליו למסור ערך זה כהשקעה.
זהו אותו עיקרון הנהוג בכל רכישה: יש לתת משהו בכדי לקבל משהו רב יותר. כל אדם יודע שבכדי לקנות יש לשלם, כפי שכדי שיהיה בנין בנוי יש להתחיל לבנות מחומרים שבתחילת התהליך אינם נראים כבעלי משמעות שימושית למגורים. כל אדם שפוי – ואפילו, ברמה מסוימת, בעל-חיים - יודע שבכדי להשיג יש לתת וכדי להרוויח יש צורך בהשקעה. כל תפישה אחרת היא סתירה של חוק הזהות ומשמעה להגיע בלי להגיע או להרוויח קיומו של בית בלי לבנותו, שמשמעו א איננה א או א היא ב.
חוזה - וחוקה היא סוג של חוזה - כמו כל פעולה אנושית במציאות, מחייב אנשים לתת משהו בכדי לקבל משהו. נתינתם היא המגבלה שהם לוקחים על עצמם לטובת חופש גדול יותר לפעול חברתית - במובן שבו אדם מסכים לוותר על שדה בכדי לקבל דרך מכיוון שהדרך תאפשר לו לשלוח חיטה לצרכי מסחר ושדה נוסף ממילא מגדיל את כמות תבואתו לכמויות שאינו מסוגל לאכול. כך, מבטאת הדינמיקה של המעבר למסחר והתקשרות את ניצול העודפים המצטברים בהקשר לא נאות. כך מבטא הויתור על השקעה את השאיפה לרווח, וההפסד כביכול שיש במילוי חלק בחוזה חתום, כמיועד להשגת רווח גדול יותר.
כשרוב מאשים מיעוט או קבוצה מאשימה את רעותה בהפרת חוזה היא צריכה לקחת בחשבון את החוזה שהופר כמדד להאשמה זו ואם אין חוזה - או אם יש חוזה סתירתי, כלומר כזה שמביא הפסד בכל שלב - אין התביעה תקפה.
במובן זה יכול צד בחוזה לוותר על השתתפות בו רק באם היה משהו לקוי בידיעתו היסודית, או שינוי כלשהו במצבו, העושה את החוזה, מבחינתו, להפסדי, אך לא בשל העובדה שהוא מתבקש להשקיע כי, כאמור לעיל, דבר זה הוא יסודו של כל חוזה.