ידיעה פשוטה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 798
ידיעה פשוטה
בבסיס ההכרה האנושית קיימת ידיעה פשוטה, לא מתוחכמת, המתבססת על תפישת מציאות ישירה של האדם. לא מדובר בתפישה המתבססת על הרמה החושית, אלא בראשוניות תפיסתית, הקיימת במציאות אצל אדם וגם אצל בעלי חיים. ראשוניות תפיסתית זו היא, קודם כל, יסוד קיומי, ביטוי של העובדה שהמציאות כולה מבוססת על יצורים חיים, שחייהם מבוססים על ידיעתם.
ידיעה יסודית זו, הידיעה הפשוטה, קיימת ביסוד קיומו של כל חי ומותאמת לצרכיו. למעשה, רמת ידיעתו של בעל החיים מגדירה אותו, במובן שבו היא קובעת את מידת היותו מעורב במציאות הטבעית המורכבת שמסביבו. בשל היזקקותו של כל בעל חיים למזון, חייב האורגניזם שלו להכיל את המנגנון הידיעתי שיאפשר את זיהויו. לפיכך, ניתן לומר שכל יצור חי הוא גם יודע.
בין רמות הידיעה השונות הקיימות בעולם, מחזיק האדם, ככל הנראה, ברמה הגבוהה ביותר. בכלל יכולותיו הידיעתיות נמצאת היכולת המושגית, האופיינית לו ביותר וזו המעניקה לו את היכולת הידיעתית הגדולה ביותר. אך יכולת זו כוללת, בתוך אפשרויותיה, גם את היכולת לטעות, להחזיק ברעיון שאינו תואם את עובדות המציאות. בין היתר, עושה האדם טעויות המתייחסות ליכולתו המושגית, ואחת הנפוצות שבהן היא היותה של יכולת זו בלעדית בידיעה האנושית – והיותה מנוגדת לשאר רמות ידיעתו.
למעשה, יש תחומים שנמצאים בכלל הידיעה הפשוטה, אשר תופשים את מה שהתודעה המושגית עדיין לא השכילה להגדירם, ובגלל עובדה זו אין האדם מתייחס אליה כאל ידיעה של ממש. ידיעה כזו היא תפישת המציאות כמהות חיה, אשר האדם נמנע ממנה; האדם הוא מרקם של היבטי חי, צומח ודומם ואנו מעניקים לגופו - הכולל חלקים שאינם בעלי מודעות עצמית - את התואר "גוף חי" בשל העובדה שהם "מחוברים" למשהו שאנו מזהים כחי. היקום הוא יחידה מחוברת - ואין בידינו ידע שדי בו כדי להכחיש או לאשר את מידת החיבור הזה - אך מבחינה פילוסופית אין שום סיבה לראות הבדל עקרוני בין תפישת האדם כולו, רוחנית ופיזית כיצור חי, לבין תפישת היקום כולו כיצור חי - למעט העובדה שהיצורים החיים אשר אנו מכירים חיים בזמן, הולכים ממקום למקום ונעים בתוך הקשר של מציאות - והיקום כולו איננו יכול "ללכת" לשום מקום.
השאלה שעלינו לשאול, אם כך, היא: האם בשל העובדה שאנחנו איננו יכולים להפריד את המערכת ממה שמסביב לה, אנו נקרא לה מתה? האם זו סיבה מספקת? האם אנו יודעים על החיים די בכדי שנוכל לומר כי היקום לא יכול להיות משהו חי? האם אנו יודעים על מושג החיים די בכדי לומר שהוא מתייחס אך ורק לביטויו ברמת החי והצומח? האם אין מן המעגליות בהנחה שאומרת שמכיוון שאינני רואה תכלית או מטרה ליקום, אז אין לו תכלית ולכן הוא איננו חי, כי לחיים יש תכלית?
דוגמה: בעל חיים אינו יכול לראות תכלית בפעולות אנושיות כמו תכנון לצורך הקמת בנינים, או פעולות אנושיות העוסקות בהנחת תשתית למפעלים; הוא יכול לראות אך ורק את ההיבטים הפיזיים של פעולות אלה שהם גופים נעים במרחב תלת-מימדי. עם זאת, אנו יודעים שלבעל חיים יש יכולת חיזוי טובה למדי לגבי כוונות בעלי חיים אחרים וגם לגבי בני אדם. הדבר מעלה שאלות לגבי ידיעת החי וידיעה בכלל: האם מה שבעל חיים תופש מכוייל בהתאמה של אחד לאחד לחיבור סך הנתונים החושיים? האם ניתן לתרגם את נתוני הקליטה החושיים לידיעה מוקדמת שלא באמצעות מערכת מושגית? שאם לא כן איך, למשל, יודע בעל חיים כי הוא עלול להיפגע על ידי מכונית דורסת אם אף פעם מכונית לא דרסה אותו? איך הוא יודע להימלט מטורף אם אף פעם לא נטרף?
תשובות כמו "זהו ידע אינסטינקטיבי" או שבעל החיים פועל "בהתאם לעדר" אינן טובות משתי סיבות:
א. כי הן אינן מוסיפות ידע אמיתי להבנה אלא רק מסיטות את המיקוד של הנענה לחפש את הידע במקומות אחרים, כאילו אמרת "הוא יודע ולא אני". "ידע אינסטינקטיבי" פירושו שהידע נמצא אי שם במבנה הפיזי של בעל החיים, בזהותו הטבעית. "פעולה עדרית" משמעה שהעדר מחזיק את הידע ומשפיע על היחיד לפעול כפי שהזרם משפיע על מה שהוא נושא עימו. כך יוצא, בעצם, שהאחת היא גירסה מתוחכמת של תפישת מבניות מיושמת בגנטיקה והשניה של אורגניזם קולקטיבי בעולם החי.
ב. הן מהוות התחמקות מן העובדה שבעל החיים יודע ושניתן לראות זאת בתצפית בלתי אמצעית. תשובה על "איך?" איננה יכולה להפוך לתשובה על "מה?" תוך כדי התהליך. השאלה האפיסמולוגית על הצורה בה בעל החיים יודע איננה יכולה להיות שבעצם הוא לא יודע. ראשית, זו תהיה תשובה על שאלה אחרת ושנית, היא לא תתן את התשובה האמיתית על איך, בכל זאת, פועלים תהליכי הידיעה של בעל החיים ומה מהותם.
אך יש ענין נוסף שמסתתר מאחורי הענין החיצוני הזה והוא שדיון בהליכי ידיעה כלשהם על פני האדמה - ואפילו של יצורים "נחותים" כבעלי חיים - בהכרח יביא רעיונות למגדירי אפיסטמולוגיה אנושית - ודבר זה איננו עולה בקנה אחד עם שאיפתם של הרעים לנתק את אפשרות הודאות האנושית.
הרעים בפילוסופיה יודעים שכל עוד האדם איננו בטוח בידיעתו, הוא גם איננו בטוח כאשר עושים לו רע ומכיוון שאיננו רוצה להיות רע ומכיוון שאי רצונו זה עולה, מחמת פחדו, על רצונו לעשות טוב, מתוך ההנחה שפעולתו יכולה להרוס והוא איננו משוכנע שהיא יכולה לבנות, זה ישאיר את רוב בני האדם בעולם במצב של שיתוק פעולתי, מצב שהוא נוח מאד לאלה שאינם חפצים ביקרו.
האדם מעדיף להצהיר "אינני יודע כלום" אף על פי שחייו מבוססים על ידע והוא מיישם ידע רב באופן קבוע. רוב בני האדם אינם פילוסופים ואינם נדרשים לעסוק בפילוסופיה. אם היו, הם היו מגיעים מהר מאד למסקנה שמה שהם מגדירים כחוסר ידע אינו חוסר ידע מוחלט אלא מוגבלות מסויימת לגבי הקשרי ידיעה מסויימים, ושכל מוגבלותו הידיעתית של האדם היא הקשרית, כי בכללו של דבר, האדם יודע.
ההימנעות של האדם מלהגיע למסקנות לגבי חיי היקום, למשל, נובעת מאי רצונו להיכשל מלהצהיר, בהקשרים מחייבים, על מה שעלול להכשיל אותו, אך אם יצטרך לתת תשובות פשוטות, טבעיות ושאינן מחייבות לטווחים ומימדים גדולים, הוא יכיר בהרבה מן הדברים הטבעיים שסובבים אותו כשייכים למסגרות חיות, אף על פי שאין הוא מסוגל לספק להם הסבר, פשוט על דרך התצפית הישירה בברירות האפשריות. הידיעה האנושית היסודית, הפשוטה, מבוססת על שכל ישר – וזה נמצא ברשותם של רוב בני האדם, היודעים להפעילו בדרך טבעית כפי שהיצורים יודעים להשתמש במערכות הידיעה שלהם ללא צורך במיומנות מיוחדת.