מוסריות אפיסטמולוגית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 925
מוסריות אפיסטמולוגית
בזכות האנטישמיות, המקארתיזם, הגזענות והבורגנות
מוסריות אפיסטמולוגית היא הביטוי שמצאתי לנכון לקרוא בו לגישה האתית שעל אדם שכלתני לנקוט בה גם לגבי דרך תפישתו שלו את עובדות המציאות וגם לגבי שיפוטו את הצורה בה שופטים בני אדם אחרים את המציאות – שהם שני צדדים של אותה מטבע. התחום המסויים שבו חפצתי להתמקד במסגרת מאמר זה הוא מה צריך להיות יחסנו המוסרי לאדם המחזיק ברעיון ביחס להסכמתנו או אי הסכמתנו עם רעיון זה, או, אם תרצו, ביחס לנכונותם או אי נכונותם של רעיונותיו.
אפתח בדוגמה פשוטה להמחשת הבעייתיות המעורבת: אם אנו שומעים ילד המחזיק בטעות, אין אנו שופטים אותו לרעה ובודאי שאיננו נוטרים לו טינה: אנו מעריכים שמדובר בטעות – ושהיא ניתנת לתיקון. יתרה מזו, אנו מניחים כי הוא נמצא בתהליכי לימוד אשר ימחקו טעות זו ו"יתקינו" במקומה ידע נכון. אך מאידך, אנו איננו נותנים יחס שווה-ערך לזה לאדם בוגר; פעמים רבות אנו מתייחסים בשלילה לאדם שמחזיק בדעה המנוגדת לזו שלנו. האם זה מוצדק?
האם החזקה ברעיונות לא נכונים הופכת את המחזיק בהם לשלילי?
מקארתיזם וקרתנות, ביחד עם עוד "איזמים" שונים נתפשים כערכים שליליים, כמו גזענות, בורגנות, אנכרוניזם, אופורטיוניזם ועוד. הדבר החשוב שיש להדגיש כשמדובר בכל אלה הוא שאף כי שליליים המה כערכים, כדרכי התבוננות ואף כמגמות, הם לגיטימיים.
הם לגיטימיים כי הטעות – שהיא ענין מחשבתי – היא לגיטימית.
כן, זה לגיטימי להיות אנטישמי. זה לגיטימי מכיוון שזו טעות. מחשבה אנטישמית, כמו המחשבה שהאוקיינוס מסתיים בתהום, שייכת למחדליה ההסטוריים של התודעה האנושית. עד כמה שלא תהיה האנטישמיות נוראה, מעוותת ומוליכה שולל, הרי, אפילו בזמן שבו אנטישמיים מבצעים בגללה ובשמה פשעים נוראים, אין היא יותר מטעות אנוש.
טעות, כשלעצמה, איננה דבר לא מוסרי. זה נכון שיש להילחם בה – אך רק באמצעות אמת. אם אתה חושב שניתן לטפל בטעות בכוח, אתה חוטא בטעות אחרת – וסביר שזו תוביל אותך למקום נמוך יותר מזו שאליה תוביל אותך האנטישמיות; הרעיון של שימוש בכוח במקום הסברה וחינוך קרוב יותר לאלימות מאשר אנטישמיות - ורעיון מוטעה זה הוא כנראה גם אחת הסיבות הראשיות לכך שהעולם עוד לא נפטר מהאנטישמיות.
נטיות מוטעות, מנהגים מגונים ורעיונות שליליים הם חלק מדרך האדם אל האמת. אין אדם שלא יחטא ובמיוחד כשמדובר באמת. הדרך אל האמת רצופה בהערכות לא נכונות, בטעויות, באי הבנות – והבורגנים, הגזענים, המקארתיסטים והקרתנים אינם אלא כאלה המחזיקים בהן. כל עוד אין הם פועלים באלימות, כל עוד אין הם פוגעים בזכויותיהם של אחרים, כל עוד הם סוברים, מעריכים וחושבים בצורה לא נכונה – אפילו על אחרים – הם עושים זאת במסגרת זכויותיהם שלהם.
לגזעני יש זכות לחשוב שבני גזע מסויים נחותים ושבני גזע אחר נעלים, לקרתני יש זכות להאמין בדברים שהקרתני מאמין בהם. למקארתיסט יש זכות לא להעסיק קומוניסט בעסקו או לנתק את יחסיו עם כל אדם שהוא בוחר, לבורגני יש זכות לחשוב שכל מה שחשוב בחיים הוא "להסתדר".
טעויותיהם הם ענינם הפרטי – וחלק מהדרך הפרטית שלהם להתפתח במציאות.
המשמיץ את הטועים או פועל נגדם הוא לא-מוסרי יותר מהם, כי הוא פוגע בהם ומה שגרוע יותר: הוא מכוון לפגוע בהם.
לכך נתכוונה האמירה הנודעת "אני כופר במה שאתה אומר אך אסכן את חיי במאבק על זכותך לומר זאת". זה נכון שאת הטעויות יש לתקן. זה נכון שיש להביא את האמת לנצח את השקר וחובה לנצח את הבורות והרשע. זה נכון שכל אלה מקורן אחד, אך פגיעה בזכות לטעות היא פגיעה בזכות האדם ללמוד – שאיננה רק זכות יסודית שלו אלא מה שמבחין בינו לבין בעלי חיים.
אדם שמחזיק ברעיון אחד ואינו מכיר בזכותו של אחר להחזיק ברעיון אחר מעיד על עצמו שאינו מחזיק בזכות גם ברעיונו האחד – ואפילו רעיון זה הוא נכון. החזקה ברעיון בזכות היא החזקה בו על יסוד חשיבה, החשיבה כוללת בחירה ואינה יכולה להפיק רעיון ללא בחירה. אם מחזיק אדם ברעיון לא בזכות חשיבה ובחירה, אין לו זכות עליו ואין לו זכות להצהיר שהוא מחזיק ברעיון.
רבים הם העומדים לצידו של רעיון מבלי להבין אותו. מנקודת מבט זו, אנושי יותר וצודק יותר האדם שמחזיק ברעיון שגוי על יסוד מחשבה ובחירה מהאדם שטוען להחזקה ברעיון, אך עושה זאת על יסוד חיקוי ובחירה חברתית. אנטישמי ממחשבה קרוב יותר לתיקון ממתנגדו אשר התנגדותו מבוססת על רחמים על נפגעיה של אנטישמיות. אנטישמי ממחשבה ניתן לתיקון כי בעולם המחשבה כל טעות לעולם חוזרת. זה שמרחם על יהודי בגלל הזדהות רגשית עם החלש יהיה, בסיבוב הבא, גם אנטישמי, אם היהודי יהיה החזק.
מוסריות אפיסטמולוגית חשובה לשלמות התודעה האנושית, ובמיוחד לשלמות תנועת ההתפתחות הידיעתית שלה. מוסריות אפיסטמולוגית היא המאפשרת לנו להפריד בין האדם ורעיונותיו ולראות את האדם כיחידה בוחרת, אשר יכולה – כמו הילד – לשפר את הבנותיה ואת הידע שלה באופן בלתי מוגבל. גישה מסוג זה תשפר לא רק את יחסנו לאחרים אלא – ואולי חשוב מכך – את יחסנו ליכולותינו הידיעתיות שלנו עצמנו.
אנו פותחים, בדרך-כלל, את מסלול הידיעה שלנו עם בטחון עצמי מופרז ומחשבה שאנו יודעים הכל ולא מסוגלים לטעות. מחשבה מוטעית זו היא הגורמת לכך שלאחר-מכן, עם גבור אי ההתאמות עם המציאות, חוייות הטעות ועידודם של רעיונות פילוסופיים הגורמים לנו לפקפק בתקפותה ויכולתה של חשיבתנו הפילוסופית, אנו נוטשים את תודעתנו ונכנעים להכתבות התנאים החיצוניים. מה שעלינו לעשות, בהדרכת האתיקה המציאותית, הוא להכיר באפשרות הטעות כחלק מובנה של ההתפתחות האפיסטמולוגית וללמוד לראות את הידיעה האנושית כמהות הנמצאת כל העת בתהליך התפתחות. תפישה כזו תשחרר אותנו מהתקשחות שלא במקומה. תוצאתה תהיה גדילת יכולת ההתאמה שלנו עם המציאות מבלי לחשוש לטעות. ב. הערכה נכונה יותר של עמדות מתנגדות לנו, כחלק מחוקי המשחק של ההתפתחות האנושית מבחינה אפיסטמולוגית וחברתית גם יחד.
בנקודת העל של תפישה אובייקטיבית של המציאות מנקודת מבט של אדם שמיישם גישה של מוסריות אפיסטמולוגית יוכל אדם לעסוק עם עמיתיו תוך כדי יישום יכולת ההפרדה, לצורך תיקון ושיפור, של היחיד מערכיו המוטעים. בהקשר זה חשוב לציין כי גם פסיכולוג טוב עושה חלק מעבודה זו, אך ראיתו של נושא זה כ"פסיכולוגי" מחבר אותו בתודעה החברתית השגורה לשני נושאים-מושגים שאינם מחוברים אליו בהכרח: א. אי-מודעות. ב. מחלה. מוסריות אפיסטמולוגית היא נחלתו של כל אדם מודע ובריא, כפי ששמירה על בריאות פיזית וכושר גופני אינו ענין לתת-מודע או לבעיות גופניות.
ולסיום אסכם, כדי שלא אובן לא נכון וכדי שהדברים לא יוצאו מהקשרם, כפי שהדברים נעשים פעמים רבות בעת עיסוק בנושאים שנויים במחלוקת: בכל נושא רעיוני יש לטפל לגופו ומתוך לקיחה בחשבון של מידת יישומו: הגזענות איננה חיובית, אך יש להבחין בין הגזעני הטועה במחשבותיו, שעימו יש להתעמת רעיונית – לבין הגזעני הפועל כנגד זכויות האדם, שאותו יש לבלום בכוח. גישה בורגנית אינה חיובית, אך אין בחשיבה כזו משום פגיעה כלשהי בזכויות האדם של אחרים. מקארתיזם מייצג, אולי, חרדה מוגזמת – אך, לפחות כפי שמומש בארה"ב של המקארתיזם, לא היה בו משום פגיעה בזכויות (על אף שהסוציאליסט לא יסכים עם כך).