מחלות רוח: הבעיה העקרונית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1050
מחלות רוח: הבעיה העקרונית
מחלה שתוקפת אדם בחומר קלה לזיהוי ומצהירה על עצמה בצורה של כאבים. זה איננו כך עם מחלה רוחנית. מבחינה רוחנית, אתה נדרש לפעמים להסביר שאתה מרפא מחלה למי שאיננו מבין מחלה זו ואיננו תופש שהיא בנמצא בכלל וקיימת ברשותו בפרט.
בני האדם נחלקים לשניים: כאלה שלא חולים במחלה וכאלה שחולים בה. הראשונים, שנראה כי אין להם בעיה, נמצאים במצב מסוכן כי הם מאויימים על ידי המחלה כל עוד הם אינם מבינים אותה ואינם מכירים בקיומה. השניים מתאפיינים, פעמים רבות, בכך שהם אינם מכירים במחלה והם סוברים שעובדת אי קיומם של כאבים פיסיים היא עדות והוכחה לכך שהמחלה איננה קיימת.
אך מחלת רוח באה לידי ביטוי ביסורים רוחניים, יסורי הנפש, אשר הצורה החמורה שלהם היא אי אושר.
מה שעלול לקרות לחולי הרוח הוא אבדן ומות של הגוף הרוחני שכואב, שמשמעו ירידת האושר והסיפוק הרוחניים, הורדת סף הרגישות לערכים מופשטים ולעניני רוח, אשר יובילו בשלב ראשון לחיים ירודים ונמוכים מבחינה אנושית ובסופו של דבר גם למחלות, גסיסה ומות של הגוף הפיסי.
הסכנה המיוחדת למחלת הרוח האולטימטיבית היא התאבדות הרוח; כפי שאדם הסובל מיסורים גופניים קשים מוצא לנכון להוציא עצמו מן העולם כדי לנתק את רצף הסבל, להביא את עצמו לאינות כדי לאיין גם את הסבל, עלולה הרוח הסובלת להוציא עצמה מן הקיום כדי להפסיק את סבלה. זוהי החלטתה של הנפש "אני אינני עצמי יותר אלא מישהו אחר" הבאה לידי ביטוי במה שאנו מכירים כאבדן שפיות ומציאת זהות אחרת. במקרה המובחן סובר האדם שהוא נפוליאון. במקרה המובחן פחות והנפוץ יותר סובר האדם הגיבור כי הוא פקיד בעיריה, איש מס, פקח – או מרצה קטן לספרות השואתית.
איך פותרים את הבעיה? על ידי חינוך להכרה בעובדת היותו של האדם יצור רוחני והעלאת המודעות לעובדה שכפי שהרוח קובעת לגבי הגוף מבחינה רצונית, היא קובעת לא פחות מבחינה בריאותית, ועל כן יש צורך בהגברת המודעות להכרחיות הערכים הרוחניים לצורך קיום האושר האנושי. מודעות כזו תייצב את המחוייבות לערכים רוחניים כחלק הכרחי של חיי האדם ותביא אותו לחוותם כגופו. במצב כזה יחווה האדם כל התקפה או פגיעה בערכיו הרוחניים כאילו היו גופניים.
בענין זה יש לציין כי אנשים רגישים במיוחד חשים באופן ישיר כי הם עומדים להיות חולים, או כי הם עלולים להיות חולים וזאת מכיוון שהם מודעים לתחושת החוסן שחש האדם הבריא. על יסוד דומה, ניתן לפתח רגישות רוחנית שבאמצעותה יכול אדם לדעת אם מצבו הרוחני בריא ולאתר סבירות להתפתחות בעיות של הגוף הרוחני.
במונחים של בריאות הרוח, תחושה של אי-אושר היא המקבילה לכאב פיזי. אדם רגיש לבריאות רוחו יודע לשמור על אשרו, אפילו אם הוא נמצא בתווך תנאים של בעיות ו/או כאבים ומצוקה במימד הפיזי. מכיוון שהאושר האנושי מיוסד על גורמים רוחניים בלבד, הרי לצורך מצב של אושר אין האדם תלוי בשום גורם חיצוני. על כן, החולה רוחנית הוא תמיד האחראי למחלתו ובאופן יסודי, הוא גם הרופא הראשי שלה.