סיפורים, תרנגולות וביצים

 

סיפורים, תרנגולות וביצים

 

העיקרון שלפיו יוצר אדם דגם מוחשי לפני שהוא מייצר על פיו משהו גדול יותר, כמו במקרה של שרטוטים ותכניות לפני בניית בנין או סקיצות ליצירה ספרותית, הוא אותו עיקרון המעורב באמנות.

אנו מכירים מאד את התופעה השגורה שבה אנשים נהנים מלספר ולחשוב על תכנונים עתידיים בלי קשר להוצאתם לפועל. חלומות בהקיץ כאלה, כפי שאנו נוהגים לפעמים לכנותם, הם יצירות אמנות, הם דגמים שהאדם נהנה מהם כשלעצמם עוד לפני, ולפעמים בלי שום קשר, למה שעשוי לצמוח מהם בעתיד.

סיפור עם נפוץ מספר את סיפורה של נערה המתכננת התרחבות כלכלית עתידית גדולה מתוך הסתמכות על סמך מספר ביצים שיש ברשותה, והנחתה שאפרוחים שיצאו מהן, יהפכו לתרנגולות, יטילו ביצים וחוזר חלילה, אלא שחלומותיה מתנפצים כאשר היא נופלת ושוברת את הביצים, מבלי משים, בגלל היותה שקועה בחלומותיה.

לכאורה הסיפור הוא זה של כשלון, אך הוא מכיל את המרכיבים החשובים בענין זה: הוא אמנם מתריע על הסכנה שבחלומות מנותקים מן המציאות, אך הוא גם מצביע על העובדה הפסיכואפיסטמולוגית המרכזית החשובה, שהיא שהנערה עסקה בייצור סיפור שממנו נהנתה - ולעובדה זו יש ערך יצירתי משמעותי להבנת היצור האנושי – יותר מלעובדה החומרית-פיסית של הצלחת הפעולה במציאות; הנערה ששברה את ביציה נכשלה בנסיונה לבנות לול אך הצליחה לייצר סיפור שיש בו חזון ולמעשה, אנו יכולים להניח כי אפילו הצליחה לייצר את סיפור העם עצמו, שהוא ערך טוב כשלעצמו.

אך הסיפור יכול להיות טוב יותר שכן ההמשך שלו יכול להיות שהנערה התאכזבה אמנם מענין הביצים אך היא כתבה את סיפורה ולאחר מכן מכרה אותו, קנתה בכסף שקיבלה עבורו ביצים ומאותה נקודה מכרה ביצים וסיפורים.

כשהתרנגולות מטילות את הביצים והיא מייצרת את הסיפורים הופכת הנערה לאדם מאושר, המביא לייצור לא רק בחומר אלא גם ברוח.

נתונים נוספים