עולמות נחרבים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 926
עולמות נחרבים
אני שומע בחדשות היום על כך שסופת ההוריקן שהשתוללה אתמול באמריקה המרכזית גבתה עד עתה 7000 קרבנות בנפש. משמעותו של מספר זה אומרת מספר גבוה פי כמה - עשרות אלפים, מאות ואולי אף מליונים - של פצועים, חולים ועקורים. האסון האנושי המציאותי שנגרם באסון טבע כזה, אפילו אם מדובר במליוני בני אדם, אינו ענין קולקטיבי אלא אישי - והוא אינו ניתן למדידה או השוואה.
אסונו של כל אדם יחיד מבני המדינות העניות שנפגעו בסופה זו איננו, עקרונית, שונה או גדול יותר משל אדם שעולמו חרב עליו בשל מות, פציעה, מחלה ממארת או אסון גדול אחר שנופל עליו תוך כדי חיים "נורמליים" בחברה עשירה וזאת מכיוון שלא קיימים במציאות קנה מידה או דרך להעריך ולהשוות בין בני אדם כמהויות שלמות - וקל וחומר בין היבט זה או אחר בעולמם הפנימי.
אף שיהיו כאלה שיחשבו כך, אין בנמצא אפשרות אמיתית לומר, למשל, כי אסונו של אדם שאיבד 100 דולר קטן מאסונו של זה שאיבד 1000 דולר – מידת האסון היא הקשרית ויתכן מצב שבו הנזק שייגרם לאדם, גם אם יהיה חמרית פחות מזה שנגרם לאדם אחר, יהיה גדול מנזקו של האחר. בדיוק באותה מידה אין אפשרות לומר שאסונו של זה שאיבד בן במדינה עניה קטן יותר מזה של מי שאיבד בן במדינה עשירה.
מה שכן ניתן לומר הוא שעולמות אנושיים רבים נחרבים בעולמנו - ולעתים של אנשים רבים בזמן קצר - ושתופעה זו ממקדת אליה את מודעות האנושות בצורה שיש בה כדי להביא את אלה שלא נפגעו לחשוב ולהסיק מסקנות לגבי מה שקורה בעולם בכלל ובחייהם בפרט. את האסונות כולם ניתן - ויש - להבין כעולמות אישיים שחרבו.
החורבן האישי מביא, בכוח, לחשבון נפש בדיוק באותה דרך שבה נפילת מניות בבורסה מביאה את המשקיע שהפסיד את כספו להכיר בכך שהשקעתו היתה לא נכונה - ולעיסוק בהערכה מחודשת של אפיקי השקעה עתידיים. חורבן שבו אדם מאבד את עולמו, כולו או מקצתו, כמו זה של איוב, מביא אותו בהכרח לדון בשאלות הפילוסופיות הנוגעות לענינו של איוב - ולדון במשמעות העיסוק בשאלות על מהות הקיום האנושי ומשמעותו.
ההבדל המהותי בין יכולת העמידה של בני אדם למול אסון גדול כזה שבו חרב עליהם עולמם, נקבע על ידי הידע שברשותם; למעשה, השאלה הקובעת, בהקשר זה, היא באיזו מידה כלול אסון גדול כזה בתוך תפישת העולם של האדם הנתון – הפילוסופיה שלו. פילוסופיה זו איננה חייבת להיות מוכנה ומגובשת בתודעתו כפילוסופיה; היא יכולה להיות אצורה ברוחו בצורת דת מאורגנת או רעיונות מפוזרים מתוצרת עצמית. אך כך או כך, אין בשיטה כשלעצמה משום הבטחה של יכולת ההתמודדות עם האסון. יכולת זו חייבת להתייחס ליסודות רבים ומורכבים של היכולת האנושית, הנמצאים בתחום היחיד שמוצא את עצמו בעין הסערה של האסון.
כמו בכל מקרה של אסון, יהיו בין בני האדם כאלה שהאסון ימצא אותם מוכנים לו - והם יהיו אלה שיקומו, מחוזקים יותר, אחריו. האחרים, אם יוותרו בחיים, יעמדו בפני הברירה ללמוד את חומר השיעור החשוב הזה אחרי אבדן עולמם ולבנות עולם חדש - או שיאבדו אף הם לעולם.
3.11.98