על המלחמה הנכונה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 794
על המלחמה הנכונה
דבר שעליו אני מברך את האל יום יום הוא שנתן לי את האפשרות להשתתף במלחמה למען הטוב והצודק.
דבר שעליו אני מודה לאל עוד יותר הוא שנתן לי את האפשרות לדעת שהתכלית שאני נלחם למענה היא באמת התכלית הנכונה.
האנושות נחלקת לאנשים שנלחמים ולכאלה שאינם נלחמים. רבים הם אלה שנלחמים למען מטרות לא צודקות מתוך בורות וחלק מהם נלחם נגדי, אך יש רבים שלא נלחמים – וגם כן מתוך בורות.
אלה שלא נלחמים מתוך בורות נחלקים לשניים: אלה שאינם יודעים לשם מה להילחם ואלה שאינם מבינים שעולמנו עולם מלחמה הוא ושאין, למעשה, אפשרות אמיתית לא להילחם.
אני מאמין שרבים מאלה שאינם נלחמים היו רוצים להילחם אלא שהם אינם יודעים מהי התכלית הנכונה ולכן – במידה מסוימת של צדק – הם מעדיפים שלא להילחם.
כשאתה צעיר וחסר דעת אתה מאמין לאלה בחברתך שהם מבוגרים ממך, ואתה הולך אחריהם. זו איננה טפשות אלא פעולה על פי אינסטינקט שמצביע על אמת יסודית - שהבוגר הוא בעל הידע והוא אמור להוביל את הצעיר אחריו. בסיטואציה כזו, אם יש בוגד או חוטא אמיתי בין השניים זהו האדם הבוגר.
בד"כ, כשאתה מתבגר, אתה מבין שרובם ככולם של הבוגרים שאחריהם הלכת רחוקים מלהבין את הדברים טוב יותר ממך ושלמעשה הם הובילו אותך למלחמה לא נכונה - בלשון המעטה. כי כן, האתגר האמיתי איננו להילחם אלא להילחם למען הדבר הנכון. אך עם זה, מי שהוביל אותך למלחמה – ואפילו תהיה זו לא נכונה – צדק יותר מזה שנטע בך את האשליה שאין עבור מה להילחם, וחמור מכך עשו אלה שגרמו לך לחשוב שיכול אדם לזכות בשלום אם לא נלחם כהלכה.
כשאני מציע לאנשים להשתתף במלחמתי אינני שופט לשלילה את אלה שאינם מוכנים לכך: זה ברור לי שזה לא פשוט לדעת אם המלחמה נכונה, ושלא ניתן לדרוש מאדם שיילחם למען מה שאינו מוגדר כהלכה או שאינו מבין באופן בהיר. למעשה, אם וכאשר אדם צעיר מוכן ללכת למענך "באש ובמים" כדאי שתהיה חשדן; זה נדיר מאד שאדם צעיר יידע מהי המלחמה הנכונה.
יש ציניקנים שמנצלים למלחמותיהם גם את בורותם של הלוחמים למענם. בד"כ זה נעשה על ידי גיוס אנשים צעירים על יסוד סיסמאות שטחיות. זה שמעוניין במלחמה נכונה, משקיע לטווח ארוך ומלמד את הסיבות למלחמה הנכונה. המלחמה הנכונה מתבצעת בגוף, בלב ובנפש – והיא כזו ששמה לה למטרה את רווחתו הרוחנית של הלוחם ואת שלוות נפשו, כתכלית פנימית המותאמת לתכלית ההישג החיצוני.
המלחמה הנכונה, למען הערכים הנכונים, מתבצעת קודם כל בראש.
המלחמה הנכונה היא מלחמה בראש ולא בגוף. לדבר משמעות כפולה: א. אתה נלחם, כמו מלחמת דוד בגליית, על ידי פגיעה בראשו של זה עומד מולך. ב. אתה נלחם באמצעות הראש – במחשבה - ולא באמצעות הגוף.
הכוח הגופני יביא, במקרה הטוב, לפתרון בעיה מקומית, של מאבק גופני שבו יש צורך להגנה עצמית מיידית כשכל מה שיש לך הוא גופך. זהו איננו מאבק נבון וגם לא אנושי: גופנית, אין לאדם סיכוי רב מול אריה או נחש; האריה והנחש הם הרמזים ששידר הטבע לאדם שעליו לפעול באמצעות שכלו.
הכוח הרוחני הוא הכוח האפייני לאדם והוא זה המאפשר להילחם מלחמה נכונה, שאחת מאפשרויותיה היא הגעה לצדק ומתוך כך לשלום.
מבחינה מוסרית, על האדם להשיג נצחון מוסרי, נצחון של צדק.
נצחון מוסרי אומר, במקרה אחד, לגרום לזה שנגדך להשתכנע בכך שהצדק עימך או, במקרה אחר, לגרום לעצמך להשתכנע בכך שהצדק נמצא אצל היריב. בכל מקרה, נצחון המוסרי הוא תמיד בפעולה למען הצדק. אין אפשרות להשיג נצחון מוסרי על ידי פעולה לא מוסרית. פעולה לא מוסרית של צודק אומרת שהוא נכשל במלחמה אף אם השמיד פיזית את הצד שמנגד כי הצודק הפך ללא צודק ובכך נוצח.
כמו בסיפור המופת של דוד וגליית, מלחמתו של האדם המוסרי צריכה להיות מכוונת, בכל מקרה, כנגד רוחו של היריב. רוחו של היריב משמע שכלו, דעתו, רעיונותיו, ולכן על האדם המוסרי לשקול קודם כל את אפשרות העימות הרוחני. אם יכול אדם מוסרי ליצור עימות שיח, מה טוב, ואם לא אז הוא חייב לחסל את יריבו, כדי להימנע מכך שיחוסל.
חיסולו של אדם אינו ענין גופני כי האדם אינו מהות גופנית. שיעבודו של אדם יכול אף הוא להיות צורה של חיסול שכן השיעבוד מנתק את היכולת הרוחנית של האדם, שענינה הראשי לקשר בין רצונותיו לפעולותיו, וזאת מכיוון שהשיעבוד כופה על האדם פעולה שאינה קשורה לשאיפתו הרוחנית ומכך בניגוד לטבעו.
כשאין ברירה ואויבך אינו מאפשר לך להתעמת עם רוחו, עליך לפגוע בראשו. אם מה שעומד נגדך היא קבוצה, עליך לפעול כנגד מנהיגותה של הקבוצה.
אחד מסימני מלחמה לא מוסרית ולא אנושית היא פעולה ברמת הגוף: על ידי הגוף וכנגד הגוף; זוהי המלחמה האנושית הירודה ביותר, שכמוה כמלחמת בעלי חיים, אשר אינם יודעים אלא את הגוף. מלחמה זו נהוגה על ידי אנשים לא מפותחים רוחנית ומוסרית גם יחד. הדוגמה הפוליטית המובהקת לכך היא פעולה חבלנית, המופעלת לא כנגד הנהגה אלא כנגד אזרחים, נשים וילדים. כניעה למלחמה מסוג זה מעידה על הנכנע שגם הוא פועל ברמה גופנית, ברמת החומר ולא ברמת הרוח.
מלחמה היא עיקרון מטפיסי נעלה – היא מגדירה את הדרך היסודית שבה מתפתח אדם: העימות. כשממצה אדם נאור את אפשרויותיה של המלחמה, מנצחים שני הצדדים, מתפתחים ומתקדמים. כשזה לא קורה, שניהם – גם המנצח – מפסידים וסובלים.
לכן, חשוב לאדם להילחם את המלחמה הנכונה, מלחמת הרוח. אם מקפיד האדם ללחום, בגוף וברוח גם יחד, באמצעות שכלו, למען הצדק ומתוך התבססות על האמת, אז גם אם לאחרים הוא ייראה מפסיד, הוא תמיד יהיה מנצח.