על ידיעת האדם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1156
על ידיעת האדם
תארו לעצמכם יצורים מפותחים מכוכב אחר, חסר אויר, אשר אינם צורכים אויר לנשימה, אשר מנתחים בואקום שלהם גופת אדם לצורך מחקר מדעי, ותוהים למה משמשות ריאותיו. בנסיונם לברר את תפקיד הריאות האנושיות, הם מעלים תיאוריות המנסות להסביר את הריאות כמנגנונים של תקשורת, תנועה וכיו"ב - אך כל עוד הם לא יקחו בחשבון את ההקשר המלא שבו חי האדם, הכולל אטמוספירה, הם לא יגיעו לפתרון נכון של בעייתם המדעית. יצורים אלה עשויים אף לעשות את הטעות המקובלת על רבים ולפרק את הריאות האנושיות למרכיביהן הביולוגיים והכימיים בכדי לנסות ולברר בדרך זו את מהותם אך אז מה שיקרה הוא שהם יוותרו על הידע הנמצא בעיצוב הכללי של איברים אלו ויקבלו ידע נוסף, אך מסוג שאין להם חפץ בו: ידע על המבנה הפנימי של החומר. בצורה זו, של ניתוח לפרטים, הם לא יתקרבו לפתרון החידה אלא יתרחקו ממנו.
לפעמים אנו מוטעים על ידי ההנחה שכאשר אנו יודעים ממה מורכבת מהות אנו מבינים אותה יותר. בנוסף, אנו עלולים להתבלבל ולהניח שחומר הבנין חשוב יותר מהבנין עצמו. זיהוי ישיר מלא של מהות, ואפילו היא מורכבת ביותר, הוא תקף כידיעה וכהבנה, בתנאי שאנחנו באמת יודעים ומבינים את טבעה באמצעות מהות פעולתה ולא אם פירקנו את המהות לגורמים המרכיבים אותה. למשל, ידיעתו של אדם מהו בית איננה ידיעתו את החמרים המרכיבים את הבית אלא ידיעתו את מהותו של בית במונחים של שימושיותו ותכליתו. בהקשר של דוגמה זו, הבנת מרכיבי הבית איננה אפשרית אם לא תתבסס על שימושיותו ותכליתו. הבנתם של אלה תלויה בכך כנקודת ייחוס סיבתית יסודית.
היסוד המעשי לכל זה הוא שלפעמים, לצרכי הבנה מסוימת, כדאי לבצע פירוק של מהות או העמקה לנבכיה - כמו, למשל, במחקר ביולוגי או כימי שבו אנו מעוניינים לדעת את פרטי המבנה הפנימי של מהות. אך במקרה כזה מדובר בהבנה מסוימת ולצרכים מסוימים; באף מקרה - גם לא מאלה שמחייבים ניתוח המהות לחלקיה - לא ניתן להבין את המהות או את חלקיה אם לא הבנו את השלם: התשובה המלאה נמצאת תמיד בשלם וההבנה של החלק תהיה לעולם חלקית, מבלעדי השלם.
כשאנו חוקרים את הרמה הביולוגית והכימית של גוף האדם אנו מבינים יותר את התהליכים הביולוגיים והכימיים המתחוללים בגוף האדם - אך לא את האדם כשלם. הוספת ידע נוסף להקשר ידע נתון מאפשרת, ללא ספק, לפעול יותר בתחומי ידע אלה, אך לא בהכרח משפרת את הבנתנו לגבי השלם האנושי - האדם.
כשאנו עוסקים במחקר חמרי של המהות האנושית אנו מרחיבים כל העת את כמות המידע שיש לנו על גוף האדם, אך איננו יודעים יותר על רוחו - ורוח האדם היא המאפיין העיקרי של היצור האנושי. עובדה זו - שאיננו יודעים ו/או מבינים את האדם - חשובה לזכירה בעת עיסוק בכל ידע שיש לנו בתחומי מדע אלה והיא עשויה להוות גורם משפיע ומכריע בכל מה שיקרה ברמות חומריות אלה, בדיוק כפי שקורה ברמה שאותה אנחנו מבינים כפשוטה - רמת האדם השלם. ברמה זו אנו יודעים, מתוך חוויה ישירה, כי אין הגוף או מרכיביו שולטים באדם וכי האדם הוא ששולט בגופו ומפעיל אותו, כלומר גורם לכל המערכות החומריות להתארגן בהתאם לרצונו הוא. מנקודת מבט זו, מחקרים העוסקים בחומר הגוף מעלים, במקרה הטוב, מפות-מתאר טכנולוגיות של המכשיר שנתן הטבע בידי רוח האדם לצורך פעולה.
נקודת המוצא לידיעתנו מהות היא המושג שבאמצעותו אנו מזהים אותה. המושג הוא העקרון המציאותי העומד ביסוד מלה או קבוצת מלים הנובעת מאותו שורש, במלה "ספר", למשל, אנו מזהים ספר, אך היא ממחישה את מושג הסיפור שבא לידי ביטוי במלים כמו "לספר". לפעמים יש לאותה מהות יותר ממושג אחד שמציין אותה, למשל: "ארנב" הוא גם "יונק" וגם "בעל חיים", אלא שכל מושג אומר דברים אחרים על המהות - וברמות פירוט ודיוק שונות.
מושגים נכונים נותנים היבטים נכונים של המהות והם שונים זה מזה ברמת המלאות שלהם. אנו צריכים לשאוף להחזיק במושג המלא ביותר לגבי מהות ולמעשה, אנו נשאף להחזיק גם בשפה הכוללת את המושגים המלאים ביותר לגבי מהויות המציאות.
מהו העיקרון שעל-פיו נקבע מתי מושג מסוים נותן לנו מלאות גדולה יותר, מהו המדד שעל-פיו נדע מתי מושג אחד יותר טוב ממשנהו - או לשון אחת טובה יותר מחברתה - כדי לתאר מהות או מהויות במציאות? העיקרון והמדד הוא ההתקרבות למהותה של המהות, כלומר לרוחה, כלומר לעיקרון העומד ביסודה. ככל שמושג - או שפה - יגעו יותר בעיקרון שעומד ביסוד מהות הם יהיו טובים יותר.
מטרת המושגים היא להשיג, כלומר: לעשות קשר בין האדם למציאות, לאפשר לאדם לתפוש את המציאות. ככל שהמושגים עושים זאת טוב יותר הם טובים יותר, כלומר הם מממשים את עצמם בצורה טובה יותר.
בהקשר זה ניתן לומר שמושגים שתופשים, ממחישים ונוגעים בעיקרון שביסוד מהויות טובים יותר ממושגים שעוסקים בתיאור חיצוני של המהויות, מכיוון שהעיקרון (שהוא העיקר), שהוא המהות הנצחית והבלתי משתנה שמבטאת את זהות המהות, מוליד את ההיבטים החיצוניים שהם, בכל מקרה, משניים ביחס אליו. לעומת זאת, היבטים חיצוניים מבטאים הופעה מסוימת במקום ובזמן של העיקרון אך א. הם יכולים להשתנות ולגרום לנו לחשוב שהמהות משתנה אם אנו תופשים את המהות דרכם ב. הם מבטאים את הסדר ההפוך של יחסי סיבה ותוצאה במציאות (וכפי שהראינו לעיל, סדר סיבתי לא נכון עלול לשבש ואף למנוע את הבנת הפרטים).
דרך אחרת לנסח את הענין היא: ככל שהמושגים יהיו פילוסופיים יותר הם יהיו יעילים יותר בשל כל הסיבות המסוימות שבהן עולה הפילוסופיה ביעילותה על המדעים הפרטיים. ניתן לציין, בהקשר זה, כי עליונותה של הפילוסופיה קיימת כאשר היא מתארת את מהותו של מושא מסויים באופן המציין את רוחניותו בניגוד לתיאור אחר המתייחס לחומריותו. במלים אחרות, הידע העקרוני עולה, כהסבר סיבתי, על הידע הפרטי.
מכך יכולים אנו להסיק גם לגבי מידת חשיבות סוגי המושגים השונים; לדוגמה: אם לפנינו מקרר צהוב, המושג "מקרר" מבטא את פעולתו יותר מאשר המושג "צהוב", בשל התייחסות המושג הראשון לפעולה שמבצע המקרר.
לעתים, ניתן להבין מושג על ידי פירוקו למושגי משנה. מה, בהקשר כזה, יכולים אנו להבין לגבי מושג האדם? בעברית, ניתן להניח כי המושג "אדם" מורכב מהמלים "אד" ו"דם". מה יכולה להיות משמעותו של דבר זה? אולי שמדובר ביצור שהמאפיין אותו הוא היותו מופעל על ידי החלקים הלא-גשמיים שבו (אד=גאז) והנוזלים שבו. אנו יודעים שעל-פי התפישה היהודית העתיקה "הדם הוא הנפש" - ואנו גם יודעים שהדם מחזיק את חייו של האדם לפחות במובן שבו בלעדיו נפסקים החיים (לפחות בגוף). האם דברים אלה קבילים מבחינה מדעית? אני חושב שהתשובה לכך היא שעלינו לתת להם מעמד לגיטימי לפחות כמו שאנו נותנים להיפותזה מדעית בכל תחום מדעי אחר. מנקודת מבט עקרונית, נותן לנו הניתוח הלשוני רעיונות שנוגעים יותר במהות האדם - ברוחו, וזאת בזמן שניתוח המכניזמים הפועלים בגוף האדם מוסרים לנו ידע נוסף רק לגבי... גופו.
אומרים שהאדם רוחני. אם האדם הוא יצור רוחני, אנו חייבים להבין את מהותו זו על יסוד ההקשר המלא, השלם, של קיומו, אחרת לא נבין את משמעותה של "רוחניות" זו אלא רק את המימד החומרי של פעולתו. באותו מובן לא ניתן להבין את מהות סנפירי הדג אם לא לוקחים בחשבון את המים שבתוכם הוא שוחה, או את כנפי הציפור ללא האוויר שבו הם מכות. כך גם אי אפשר להבין את מהותם ומשמעותם של ריאות האדם אם מנתחים את גופתו בואקום. הבנה זקוקה להקשר; אתה לא יכול להבין בעל חיים אם אתה מפריד אותו מהקשר הקיום שלו, ואם נפלה בידיך גופת חי שאתה רוצה לחקור, כדאי שתברר קודם למחקרך אם בעל חיים זה הוא מעופף, זוחל או שוחה.
בדומה לכך יש להתייחס אל ההיבט הרוחני, במיוחד בהקשר האנושי, שכן פעולתו של האדם היא, ביסודה, רוחנית; את האדם כיצור רוחני ניתן להבין רק אם לוקחים בחשבון את ההקשר המלא של תפקודו בחיים, ואז, אם עושים זאת, רואים הרבה יותר מאשר את העולם הפיזי שבו הוא חי - רואים את טווח התפקוד וההשגה של רוחו: את החלל שרואות עיניו, הצופות בשביל החלב, את טווח התדרים ששומעות אזניו, המשתרע מהמיית הרוח ועד לפסגות הסימפוניות הגדולות, את היקף התפישה של רוחו, החובק גם את הרעיונות שלא הגשים, את חלומות הלילה והחיים שלו, את עברו ועתידו - ואת מושאם האלוהי של רגשותיו היחידאיים.