ענין של כבוד אנושי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1330

 

ענין של כבוד אנושי

היום שמענו בתקשורת כי בהודו מוחזקים במעצר בני זוג ישראליים על כי התנשקו במקום הקדוש להינדים. כמובן שאנשי התקשורת הצעירים/טפשים שלנו ראו ב"רגישותם" של אנשי השלטון שם משום "הגזמה" – הרי אצלנו לא עושים ענין אפילו מזה שמציתים בתי כנסת...

בכל פעם שמתגלע סכסוך אלים, מוצאת לנכון התקשורת להבליט, כמיטב יכלתה, את ההשקפה כי הסיבה לכך היתה קלת ערך; אנו שומעים רבות "הוא דקר אותו בגלל סכסוך על סיגריות" או "הוא רצח אותו בגלל תור לקולנוע" והדבר מיועד להביאנו למצב של שיפוט ויותר מכך, לשיפוט מסויים שבו, מראש, נחליט נגד המעשה כי סיבתו לא היתה מוצדקת.

כלומר: היא לא מוצדקת על ידי אנשים בעלי מערכת ערכים מסויימת, הנראית להם רציונלית ואובייקטיבית – והם משוכנעים כי בידם לכפות את מושגיהם על אחרים. נסיונם הוא נסיון נואל להחיל את מערכת הערכים "שלנו" על אותו אדם שנלחם, למעשה, על מה שראה ככבודו – ולצורך זה הוא מוכן (פעמים רבות מבלי לחשוב על כך) גם לשלם בחלק ניכר מחייו.

ביחד עם סוגים שונים של פושעים, יושבים בבתי הכלא בישראל ובעולם אנשים רבים שמה שהביא אותם לשם הוא חינוך מסויים לכבוד מסוג מסויים. לאדם שרצח בגלל כבוד – כמו רבים מהמחבלים הממלאים את בתי הכלא שלנו – אין, למעשה, אפשרות אחרת, כי לכך חונכו; אנשים אלה לא יכלו, למעשה, שלא לעשות את מעשם, כי כל קיומם נשען על השקפת כבוד מסויימת, שלה חונכו (או, אם תרצה, תוכנתו) - ושבלעדיה אין להם אפשרות קיום כלל.

בכל חברה אנושית מפתח כבוד מסויים, היכול להישען על כל דבר – גם על סיגריה או על תור לקולנוע, כי כל דבר יכול להיות נושא או סיבה להכחשת כבוד עצמי וכי אין אדם יכול לחיות כיצור אנושי מלא בלי תחושת כבוד.

תחושת כבוד היא ערך מציאותי אמיתי, הקיים בכל תרבויות האדם – למעט במקומות ובחברות שבהן הצליחו להכחישו. רק לפני לא הרבה זמן – קצת יותר ממאה שנים – עדיין היו באירופה קרבות דו-קרב אישיים רבים, אשר קטלו אלפים על נושאי כבוד, שהיו נראים לרבים מבני חברתנו המערבית כנושאים של מה בכך. אך אי התייחסות לאדם כאל מה או מי שנחשב על ידו כערכו, אשר הביאה עד לפני זמן לא רב למוות בחברה המערבית, עדיין יכולה להביא, בחברות רבות בימינו, למוות מיידי.

למעשה, חלק גדול מהסכסוך של ישראל – ולא רק - עם הערבים, מבוסס על ענין של כבוד פגוע, אשר הומר על ידי אויבי האנושות לאנרגיה השלילית המפעילה את כל מלחמתה של הערביות באויבותיה המערביות. התירוץ לשנאת הערבים את המערב הוא הזלזול הכללי, הלא-אישי, של האדם הלבן האירופאי באדם השחור מארצות העולם השלישי.

אך התרבות כולה, הנצלית בדורות האחרונים בגחלי מדורת הכבוד הערבי המושפל, מובסת, למעשה, על ידי אידיאולוגיה מתוצרת מערבית, המבוססת על מיתוסים שהם, בחלקים גדולים, שקריים:

השקריות העובדתית לגבי "רמיסת זכויות" העמים הנחשלים זו אינה מפריעה לו, למיתוס, מלהוות דלק ומניע רגשי למלחמתם של הערבים – ביחד עם רבות ממדינות העולם השלישי – למען "כבודם האבוד"; הם מוצאים לעצמם בני ברית רבים במלחמתם זו – בשל ההסכמה הכללית במערב על נחיצותו של הכבוד לאיש העולם השלישי.

מלחמתם של אלה למען הכבוד מגובה באידיאולוגיה שלמה – האידיאולוגיה האנטי-אימפריאליסטית והאנטי-קולוניאליסטית. אידיאולוגיה זו, שהיא, למעשה, מערבית, מהווה גם את המניע והסיבה הרשמיים-מוצהרים לפעולות רבות בתחום הפוליטיקה העולמית. הדוחפים ענין זה.

לא מעטות הן החברות שבן הדרך היחידה להשתחרר ממצב של זלזול בכבוד הוא חיסול זה שפוגע בכבוד; גישה זו יכולה להיות נחלתם של יחידי אנוש, הנמצאים במצב תרבותי ירוד וראשוני – או של קבוצות שתוכנתו לצורך זה; למעשה, יש אנשי מדינה רבים הדואגים, כחלק מטקטיקה מודעת, לשמור חלק מחברתם במצב קבוע של השפלה, בכדי שיוכלו להפוך את חוסר הכבוד שבו נתונים בני החברה המושפלים, לכוח אלים, שישרת את מטרותיהם הפוליטיות. הדוגמה הקרובה לכך הם מחנות הפליטים הערביים...

בכל מקרה, ענין הכבוד האנושי הוא תוצר של רוחניות האדם, ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם"; לאדם אין די בקיום חמרי – האדם הוא יצור רוחני שעצם קיומו הרוחני הוא הנותן טעם לחייו; קיום רוחני זה הוא יסוד הכבוד האנושי, שאומר לכל אדם באשר הוא: אני אינני סתם. יש לי משמעות. חיי הם יותר מאשר קיום – הם משהו צודק! בכל אתר ואתר יעדיף האדם, ביסודו של דבר, לחיות חיים גאים מאשר שיזלזלו בכבודו. ועל כך הוא מוכן לשלם גם בסכנת איבוד חייו.

ערך זה, הכבוד העצמי, הוא הדבר היקר ביותר עבור רוב בני האדם. אך עיוות אידיאולוגי הביא לכך שדווקא בחברות ירודות הוא נשמר במלוא עצמתו ולכן, זה המזלזל בו בהקשר של חברה כזו מסתכן, בד"כ, בחייו. מי שמתגרה באדם שכבודו העצמי חשוב לו עושה את המעשה שלרוב בני האדם עלי אדמות אסור שייעשה.

לכל אדם, עם או גזע, מפתח כבוד משלו, אשר חייב להילקח בחשבון בכל מערכת יחסים עימם. אם, למשל, אתה עוסק עם אדם המקפיד בטהרת המשפחה אסור לך לזלזל במשפחתו או לעשות משהו שממנו משתמע שיש לך ענין, כוונה או יכולת לפגוע בתא זה: אם מדובר, למשל, בבדווי השומר על כבוד משפחתו, יכול הדבר להביא לא רק להרג אלא לסכסוך בן דורות.

לעומת זאת, פעולה דומה ביחס לאדם אירופאי, תביא לתוצאה שונה לגמרי ולעתים אף לא תזכה לתגובה כלל – בהתאם למפתח הכבוד החברתי. נראה שעמי אירופה ואמריקה איבדו בדורות האחרונים הרבה ממפתחות הכבוד העצמי שלהם והם מוכנים שיתייחסו אליהם ועל רבים מערכיהם בזלזול (מה שמנוצל כדבעי על ידי חלק מאויביהם). למעשה, מה שנמצא היום בראש מעייניו של האדם המערבי הוא ערכים חמריים. אך לפעמים מרכז מושג המדינה, עבורו, את הכבוד העצמי. לעתים הערך העליון של היחיד הוא אמן שהאדם מעריץ עד כדי שיילחם למען יצירתו. הכבוד, המרוכז בערך העליון של האדם, יכול להיות כל מה שהאדם יהיה מוכן לתת עליו את חייו, מה שאדם מוכן לסכן את עצם קיומו בעבורו.

אך לא משנה עד כמה ישפיל האדם או יושפל - תמיד תמיד קיים ערך – והוא יכול להיות חבוי – שאותו מזהה אדם עם היקר ביותר בקיומו ושעליו לא יוותר. זה נכון שיש אנשים שאיבדו את כבודם העצמי – ובמובן זה איבדו את אנושיותם. אך לא לעולם חוסן; אפילו אדם שלקחו לו את היקר לו ביותר, עשוי, ברגע האחרון של קיומו, להתקומם, לבצע מעשה של ייאוש ולקחת עימו, אל מחוץ לחייו, את זה שאחראי לפגיעה בכבודו.

כל העוסק עם בני אדם צריך לזכור ולא לשכוח כי כל יחיד אנושי שומר על אש הכבוד העצמי – ואפילו הוא בנה של חברה שבה הוצא הכבוד העצמי שלו להורג על ידי כיתת יורים תרבותית.

כפי שמוכיחים המציאות וההסטוריה האנושית, הכבוד העצמי הוא רכוש כל כך עצמי של היחיד, ומקומו בתמונת עולמו של היחיד הוא כל כך כמוס, עד ששום משטר איננו יכול להבטיח מחיקה מושלמת שלו; פשוט לא ניתן לדעת מתי, איך ואיפה תתפרץ הלהבה הזו, והיחיד הנושא אותה יפעל כדי לנקום את נקמתו של הכבוד המושפל. זה יכול להיות כמקרהו של אותו יהודי, שבשניות חייו האחרונות תקע את אצבעותיו בעיניו של קצין נאצי רוצח וקנה במחיר חייו את הידיעה שקצין זה לא יוכל יותר לראות את אור היום.

כל אדם יחיד הוא יצור רוחני בעל כבוד אישי, החי לאורה של מערכת ערכים מסויימת, שקשה לקרוא מחוצה לו את הנעשה בה. הזהרו בכבודו של האדם, בין אם הוא קבוצתי ובין אם הוא יחידי – ולו רק מכיוון שזלזול כזה טומן בחובו סכנה אמיתית; המזלזלים בכבוד האנושי – בין אם מדובר במגרשיו מביתו, בלגלוג על ערכיו, בהשמדה או בפגיעה בבתי התפילה שלו – ואף בערעור על כבודו העצמי בצורה של דחיפה בתור לקולנוע – הם במצב של סכנה. ראו הוזהרתם.

נתונים נוספים