רוצה אוהב

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 765

 

רוצה אוהב

לרוב, האמירה "אני אוהב" כוונתה "אני רוצה". דבר זה אין משמעותו שהאומר משקר אלא כי האוהב תמיד, במודע או שלא במודע, רוצה והרוצה תמיד, במידה מסויימת לפחות, אוהב. אך האהבה והרצון אינם היינו הך; בזמן שבו האהבה היא מצב אישי ולכן ההצהרה עליה אינה יותר מאשר וידוי עצמי או התפשטות הנפש בפני נפש אחרת, הרצון הוא הצהרת כוונות מטפיזית או פוליטית שמשמעה יישומי או, יותר נכון, תכליתי.

תפישות מוטעות הן אלה שגורמות לאדם של זמננו לומר "אני אוהב אותך" במקום "אני רוצה אותך": הוא מניח ש"אני אוהב אותך" טוב יותר, נכון יותר ומכובד יותר מ"אני רוצה אותך" - ובד"כ זהו המצב גם לגבי הצד השני (אם מדובר במשיכה מינית ו/או רגשית אל אדם אחר).

האמירה "אני אוהב אותך" במקום "אני רוצה אותך" מוטעית אם היא רוצה להצהיר על כוונות; דומה הדבר לסוחר אשר, כדי להשיג תנאים טובים, אינו מסתפק בהצגת תנאיו אלא "מתפשט" ומגלה את העולם הפנימי של חישוביו הפרטיים. במקרה הטוב, אין אמירה זו נותנת את הידע האמיתי הנחוץ לצד השני. במקרה הגרוע מחזק תיאור עצמי רגשי זה את הצדדים האנושיים השליליים שנוגעים בנושא האהבה, החל מיצירת מחוייבות שלא לצורך וכלה בגרימת מבוכה; "אני רוצה אותך" הוא, קודם כל, אמת. הוא יכול להעיד על אהבה כזו או אחרת אך הוא איננו מסתיר דבר והוא מציג את הענין של האדם בבן זוגו כענין המעשי שעליו יש להתמקד. "אני אוהב אותך" הוא הפשטה שמתוך הרגל חברתי נותנת תחושה טובה - ונראה כי היא איננה עולה דבר - אך האם זה שאומר אותה באמת יודע שהיא נכונה?

הרצון פשוט ואיננו מתחייב זולת לגוף קיומו. זה שאומר שהוא רוצה איננו מתחייב למשהו שמעבר לרצון ואפילו לא למידתו. הוא גם מהווה הדגמה מוחשית לעובדת מציאות שבד"כ רוב בני האדם מתחמקים ממנה וסובלים בשלה: שלא ניתן, בעצם, לבדוק אובייקטיבית את מידת אהבתו של אדם ושגם ליחיד עצמו לא ברור אם ועד כמה הוא אוהב.

הרצון ברור. התשוקה ברורה. האהבה לא. זה לא נכון בכל רמות השימוש; אם אני אומר "אני אוהב שוקולד" ברור לשומע כי משמעות הענין היא שאני חושק ורוצה בשוקולד. מאידך, אין באמירה כזו משום קביעה של מידת האהבה והיא גם איננה מהווה הצהרה על התחייבות נצחית. המתוודה על אהבתו לשוקולד אינו אומר שיאכל שוקולד בכל זמן ובכל תנאי. זה נכון לגבי כל האהבות האנושיות, החמריות או הרוחניות. ככל שמורכב יותר מושא האהבה, גדולה יותר מורכבות היחס בין הרצון והתשוקה הכלולים באהבה. גם אם כמושג, ברור מושג האהבה לרוב בני האדם, רחוקים בני אדם מלדעת בודאות מתי היא קיימת ובאיזו מידה.

אם ישאפו אנשים לאמת וידייקו באמירותיהם, הם יותירו את האמירה "אני אוהב אותך" לזמן שבו יהיו בטוחים באמירה אישית ומחייבת זו. אם יקפידו באמת של הצהרותיהם הם גם לא ייכשלו ויפלו במלכודות שכורים לעצמם תדיר מצהירי האהבה. מלכודות אלה באות לידי ביטוי בדיוק בעובדה שצוינה לעיל: גבר או אשה שמצהירים כי הם אוהבים בני זוג אינם מתחייבים בכך לכך שהם חושקים בהם (אף כי הם בודאי, כאמור, רוצים בהם בדרך כלשהי), וגם כשקיימת תשוקה, אין היא מופיעה בכל יום באותה מידה, שעה וכיו"ב.

המצב המורכב ביותר של האהבה בא לידי ביטוי בהקשרים רוחניים ביותר, כמו למשל ביחס המוסרי של בני אדם למהות או לאישיות שהם אוהבים. בהקשר מוסרי, יהיו דוקא אנשים שהם בעלי רמה רוחנית נעלה נתונים תדיר בעמידה בפני בעיות של החלטה, כמו, למשל, מה לעשות במקרה שבו אוהבים אדם שפשע. מצבים כאלה ידועים במורכבותם הפנימית אשר מערבת תדיר בלבול וסבל פנימי הבאים לידי ביטוי בעירבובם של רגשות ותחושות האהבה, הרצון והתשוקה. (מצב זה ידוע בספרות כ"רוצה לא רוצה" ודוגמאות מובהקות של פיצול זה ניתן למצוא, בין היתר, בדמותה של צרלינה ב"דון ג'יובני" או בדמותה של דומיניק פרנקון ב"כמעיין המתגבר").

אוהב האמת יאמר (לפחות לעצמו): "אני רוצה אותך" ולא ירגיש אשמה אם רצונו פג מיד לאחר שסופק ואם היתה אהבתו קטנה וקצרה. יש בעולם האנושי מקום לרצונות ואהבות ושני אלה יכולים להיות גדולים או קטנים. אין סיבה אובייקטיבית להרכיב "אהבה" על כל תשוקה. לעתים קרובות, תצמח מתוך תשוקה שלא הורעלה בשקר אהבת אמת. למעשה, אין אהבה אחרת.

נתונים נוספים