רפואה, פסיכולוגיה ופילוסופיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 919
רפואה, פסיכולוגיה ופילוסופיה
רפואה, פסיכולוגיה ופילוסופיה - מהו היחס ביניהם?
הרופא, הפילוסוף והפסיכולוג מנהלים, כל אחד, מערכת יחסים עם היחיד המעוניין להיטיב עם חייו, אך כל אחד מהם מתמקד בתחום אחר, בהיבט חיים אחר של האדם. הרופא והפסיכולוג יכולים שניהם למסור דיאגנוזה, אך הרופא מוסר דיאגנוזה לגבי מה שקורה בגופו של האדם והפסיכולוג לגבי מה שקורה בנפשו. שניהם ממליצים לאדם לפעול בצורה מסויימת, עפ"י הבנתם, כדי לתקן ו/או לשפר את מצבו. כך, הדמיון בין היועץ הרפואי ליועץ הפסיכולוגי הוא בכך ששניהם חושפים לפני הלקוח שלהם את מניעיו הנסתרים, אחד ברמה הפיסית והשני ברמה הנפשית. שניהם נותנים לו פרשנות - כל אחד בתחום שבו יש לו ידע מיוחד - על פעולות חייו (וכל זה בהנחה שהידע שבידיהם הוא אובייקטיבי).
אך בזמן שבו היועץ הפסיכולוגי מספר לאדם על מניעים נסתרים וקדומים שעומדים ביסוד פעולות החיים שלו וביסוד מצבו הנפשי, אמור היועץ הפילוסופי לנתח את חייו של הלקוח מבחינת העקרונות הפילוסופיים המנחים אותם. ההבדל העקרוני בין השניים הוא שהיועץ הפסיכולוגי מתייחס לערכים שמובנים בנפש האדם בצורה אוטומטית ואילו היועץ הפילוסופי מטפל במה שהוא מודע באופן ממוקד וניתן לטיפול באופן מודע. מה היסודי מבין השניים? הידע ה"פילוסופי" או הידע ה"פסיכולוגי"? למעשה, אין הבדל עקרוני. בשני המקרים המהות העומדת ביסוד פעולות החיים היא מהות אלוהית, כלומר רוחנית, כלומר מטפיסית. השאלה שנשאלת היא, בכל-זאת, מה מערכת ההנחות הרעיוניות שמובילה כל אחד מאנשי המקצוע האלה בפרשנויותיו ובתצפיותיו - ועד כמה הם מודעים זה לתחום פעולתו של זה. למשל: האם הפסיכולוג לוקח בחשבון כחלק מן הכוחות שמניעים את האדם שהוא בוחן, את חלקם של הרעיונות הפילוסופיים המודעים שלו.
האלוהי, הרוחני והמטפיסי הם חלק מהכינויים שניתנו בהסטוריה למה שעומד מאחורי התופעות המסויימות. במקרה זה התופעה המסויימת היא פעולת החיים של היחיד. מה שעומד ביסודה הוא ערך מופשט שמבטא את עצמו במימד המסויים (שלעתים מוגדר "החמרי"), ובהקשר זה הוא מכונה, כאמור, "הרוחני".
לאדם יש רעיון, מחשבה, רצון - והוא מבטא אותם על ידי פעולה, ביצוע, מעשה. המהות המופשטת העומדת ביסוד המעשה ידועה לאדם במידה וברמה מסויימים, אשר שונים ממעשה למעשה. בד"כ אין היחיד יודע מהו שמציק לו ומכאיב לו ולעתים מידת הסבל של האדם עומדת ביחס ישר למידת אי ידיעתו את הנסתר באישיותו. הרופא, הפילוסוף ןהפסיכולוג מייצגים, כאשר הם ממצים את יכלתם במלואה, את מלוא הטווח שבין המופשט למסויים: הפילוסוף מזהה את המופשט, הרוחני, הרופא את המסויים, הגופני - והפסיכולוג את נקודת המפגש בין הרוח לגוף: היחיד. הפסיכולוג, המטפל בנפש היחיד, משלב את רוחו עם גופו.
בד"כ מודע האדם לחלק גדול מפעולות החיים שלו. מניעיו יכולים להתנתח בצורה ביולוגית, פסיכולוגית ו/או פילוסופית - בהתאם למידת ההבנה והשליטה שמעוניין - ויכול - האדם לסגל לעצמו. בזמן שבו הרפואה ניצבת באופן ברור עם שתי רגליה על קרקע החומר והפילוסופיה, באופן ברור, מנסחת את החלטותיה על יסוד תצפית רוחנית טהורה, תפקיד הפסיכולוגיה הוא הקישור ה"פסיכו-סומטי": הבאת העקרונות הפילוסופיים המופשטים ממימד הכללי האינסופי והנצחי למפגש עם הידע מהמימד המסויים, הפיסי במהותו, של הגוף האנושי. מפגש זה מתרחש במהות המאחדת רוח וגוף: היחיד האנושי.
הפסיכולוג של היום עדיין רחוק מלמלא את תפקידו של הפסיכולוג העתידי המושלם ולא באשמת הפסיכולוגיה דוקא, אלא בעיקר באשמת הפילוסופיה: זו טרם השלימה את עבודתה בתחום ניסוח והפצת האמיתות הנוגעות ליחסי האדם-עצמו והאדם-מציאות. עם זאת, יש היום פסיכולוגים שעושים מלאכה נאמנה מבלי להתהדר בתואר זה וניתן למצאם בתפקידי רבנים, מורים ואולי אף יועצים פסיכולוגיים, אך בעתיד, עם הגיע מקצוע הפסיכולוג לשיאו יהיה הוא הישם העילאי - זה שיוכל לטפל באדם היחיד לאורם המצטלב של קרני הידע שתשודרנה על ידי מדעי הרוח (הפילוסופיה) והחומר (הרפואה).