שדות זרים

 

שדות זרים?

לעתים קורה שידידיו של חוקר מאשימים אותו על כי הוא "רועה בשדות זרים" עם חקירותיו בתחום הרוח, במיוחד אם הן אינן נעשות במסגרות המקובלות על הממסד המדעי. חוקר כזה משיב לידידים אלה כי יש עוד הרבה לחקור וכי הוא ממליץ לו שלא לדחות על הסף תיאוריות שיכולות לקרב אותו להבין את מסתורי החיים. מדובר במיוחד בדברים שתיאוריות החומר של זמננו אינן יכולות להסבירם כמו, למשל, לידה.

ככל שנרבה במחשבה על הענין נגלה עד כמה יש חוסר פרופורציה בכך שענין יסודי כמו לידתו של אדם יכול שלא להטריד את האדם של זמננו במחשבה שנייה על אף העובדה שהוא איננו מבין מה, בדיוק, קורה בעת תהליך יסוד חיוני זה, שהוא עצמו מעורב בו מיומו הראשון.

ה"הסתפקות במועט" המתבקשת, בהקשר כזה, מבחינה ידיעתית, משמעה כי יש גבול לכמה יכול האדם להבין בהקשר נתון של זמן ומקום. הידיעה הפילוסופית היא, ממילא, מושגית וככזו היא מגדירה את הטווח שבין הנצחי לזמני, בין הרוח לחומר ובין המופשט לקונקרטי. הידיעה המפורטת יותר, זו שאנו קוראים "מדעית" תלויה בהקשר הידע שאנו נמצאים בו גם מבחינה חברתית-תרבותית, כלומר: בחינת הישגי המדע של החברה והתרבות שבהן אנו חיים - וגם מבחינה אישית, כלומר מבחינת רמתנו, כישורינו ויכולותינו האישיות ללקוט מידע. ענין אחרון זה הוא הבא לידי ביטוי בתלונות הידידים שלעיל, שכן אין כמוהו להביע את העובדה שעל אף שההבדל בין יכולותיהם של אנשים יחידים ידוע לכל, אין הוא מקבל את הכבוד הראוי לו מבחינה מעשית אצל ידידיו של חוקר.

ידידיו של חוקר כזה, המאשימים אותו ברעיה ב"שדות זרים" אינם אלא שומרי הסטטוס-קוו החברתי של סביבתם הקרובה וככאלה הם מתכוונים, בדרך כלל, בתלונה מסוג זה, לבלום את התקדמותו המדעית. חששם הגדול ביותר מחפירתו העמוקה באדמת הידע המוסכם עליהם היא שזו תביא לערעור יסודות בתיהם שלהם.

נתונים נוספים