שלם וחלקיו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1670
שלם וחלקיו
הבנת החלק כמילכוד
עבור החמרן, המתבונן במציאות דרך השקפה התופשת את המציאות כמערכת של חלקיקים המרכיבים מהויות, יש ראשוניות ועל כן גם עדיפות למצב החלקיקים על פני מצב השלם המורכב מהם. הם נתפשים כאבני יסוד ועל כן כ...יסודיים יותר. על כן החלקים יופיעו כראשוניים בכל סקלה והיררכיה של דיון; הם יקדימו את השלם והם יילמדו לפני השלם, כלימוד יסוד הבא לבאר את מהותו של השלם.
לאורה של גישה זאת, תנועת המדע נתפשת כתנועה שנעשית ביחס ישר של חלוקה לחלקיקים נוספים. כלומר, אם אנו מחזיקים במשוואה שבה חלקיק = יסוד, אז תנועה לכיוון החלק היא תנועה לכיוון היסודות וכנראה גם תנועה בכיוון ההבנה הטובה ביותר.
סימן לכך ניתן למצוא במלה האנגלית להבנה = UNDERSTAND שמשמעה לרדת מתחת לדברים, כאילו דנים אנו במבנה חמרי על פני הארץ, שבו מה שמתחתיו הוא מה שמחזיק אותו: הגישה האלטרנטיבית – זו שבאה לידי ביטוי בעברית - שונה. המלה "הבנה" קשורה במושג ה"מבנה", כשההתייחסות היא אל השלם ואל יחסי הגומלין של חלקיו ולא אל חלק מחלקיו. התייחסות זו מתאימה יותר למובנה האמיתי של ההבנה שהיא תפישת הסכום הכולל של החלקים ויותר מכך - לפעמים של משהו שאיננו חלקי הדבר בכלל אלא תופש את השלם.
הבנת מכשיר, למשל, איננה הבנת המבנה האטומי שלו (פעולה זו, אשר תשווה בין דברים אחרים ששוים ברמת הפירוט האטומי תציג שויון בין דברים שאינם זהים כלל) אלא הבנת האינטראקציה, הקורלציה וההתאמה הכללית שבין המכשיר למציאות ולאדם. למעשה, מושג התכלית שנוגע לשימוש המכשיר והכרחי להבנתו, לא יעמוד כלל לבדיקה כזו.
כדאי לשים לב לכך שאף כי מושג החלקיק עומד כשלעצמו כמהות בלתי תלוייה שאיננה צורכת הסבר בעולם של האדם החושב של ימינו, הרי מושג החלקיק נגזר ממושג החלק, הנגזר ממושג השלם.
אחת הסיבות, אשר בשלה אין לאדם החושב צורך בהסבר למושג החלקיק היא תפישת המעגליות; הוא מניח כי הסבר, משמעו חלוקה לחלקים קטנים יותר והוא יכול לראות כי למשך האינסוף יהיו בשיטה זו רק חלקיקים נוספים ושמות נוספים של חלקיקים חדשים מסוגים שונים. זוהי, לטוב וגם לרע, משמעותה וכוחה של עמדה פילוסופית: היא מאפשרת לו לראות כי כל הפרטים הנוספים לא ישנו את העיקרון שהצליח לתפוש, כלומר: שום תגלית עתידה בתחום החלקיקים (אשר, ככל אלה שלפניה, תתבצע בוודאי על ידי חלוקה נוספת), איננה יכולה להציע אלא שוני של פרטים ולא שוני של עיקרון.
כך, העיקרון הפילוסופי נותן שליטה על כמות אינסופית של מידע פרטי. אך מאידך, אם יש ליקוי בעיקרון, הוא עלול גם להביא שיתוק - בדיוק בשל הנחת היסוד של השליטה באינסופי - הוא עלול לגרום לאדם להניח שיש לו ידע מלא בתחום הנדון, ובמובן זה לבלום אותו מלחפש ידע נוסף. זה מה שקורה בענין החלקיק. אם מסכים אדם להנחה שהבנה משמעה חלוקת השלם ובירור הפרטים הנוגעים בחלקיו, הרי בהסכמתו זו הוא קובע לעצמו מראש את אופי הידע העתידי שלו, את מסגרתו, במובן שבו אדם היוצא לצוד נמרים איננו יודע אילו נמרים יפגוש בדיוק אך הוא קובע מראש שיהיו אלה נמרים.
יש כאן, בודאי, עיקרון מטפיסי הנוגע לכל חיפוש ידע באשר הוא, רעיון שאומר כי פעולה איננה יכולה להשיג משהו שמנותק ממנה לחלוטין... עיקרון זה יגרום לנו לשאול האם ניתן לגלות משהו שבכלל בכלל לא קשור אלינו, משהו חדש לחלוטין - והתשובה היא "לא". החדש אשר אנו מגלים יהיה תמיד דבר שאנו יודעים משהו לגביו, או שיש בנו ידע מסויים לגביו, או שאנו מחזיקים ביכולת לקלוט אותו, שהם היינו הך. הרעיון בכללו הוא, שלא היינו מסוגלים לזהות מהות אם לא היינו מסוגלים, מלכתחילה, לזהות היבט כזה או אחר שלה = שלא היה לנו ידע כלשהו אודותיה.
כל זה מכוון אותנו, בביקוש הידע, לגישה אחרת והפוכה לזו שלעיל: לחיפוש הידע לא בכיוון של החלוקה אלא בכיוון של האיחוד, לא במציאת משמעות והבנה על ידי בירור הפרטים אלא מציאתם בבירור המהות המאוחדת. תנועה זו פורשת בפנינו משוואה שונה מזו שלעיל, משוואה שאומרת שככל שנחבר יותר נתונים לכדי שלימות נבין יותר את המציאות ונדע יותר.
אפילו אם נשווה את המציאות למכונה, נוכל לראות איזה מידע יתקבל בידינו אם נחקור את המכונה במונחים של ברגים או, יותר נכון, במונחים של אטומים – לעומת מחקר של המכונה במונחים של תיפקוד כללי ומתואם של כל חלקיה. נניח שאנו מוצאים מכונית ואנו רוצים לברר מה מהותה של המכונית. התבוננות של שכל ישר במכונית תביא אותי למסקנה שמדובר במכשיר שנבנה על ידי מהות נבונה לתכלית מסויימת. אם אני מנסה לפרק את המכונית לחלקיה מבחינה פיזית, אמצא רק שהיא מהווה אוסף חלקים.
אם אמשיך לחדור לחלקים אלה מבחינה כימית, אגלה שהם אינם שונים משאר החמרים שיש בעולם, ואם אראה את הרמה הכימית כהסבר, תהיה לי גירסה שמתאימה לגישת כמה מאנשי הממסד המדעי היום, גישה המנוסחת בערך כך: באופן יסודי כל ההבדלים בין הדברים במציאות הם הבדלים של רמות אירגון. בהתאם לגישה זו, הבדלים אלה הם זניחים ביחס למורכבויות ולערכים המספריים של היקום מבחינת כמות יחידותיו או ההסטוריה שלו. העולם הטבעי והאדם בכלל זה הוא תוצר מורכב של יחסי כוחות קוסמיים והמורכבות המשוכללת של התודעה האנושית ואפשרויותיה אינה אלא התפתחות טבעית אשר השאלות לגבי האפשרות המתימטית הדחוקה של הסתברותה נענות במסגרת מדע הסטטיסטיקה על ידי השוואת יחסים בין הערך המספרי של החלקים המרכיבים את האדם לחלקים המרכיבים את היקום.
כאן, בנקודה זו, ניתן לשים לב לכך שרעיון ההבנה כחלוקה חוזר במעגליות להוכיח את הנחת עצמו; אם אנחנו מנתחים תופעה טבעית, ואת האדם בכלל זה, כתופעות חמריות, ואנחנו מפרקים אותם למהויותיהם החמריות ואת החמרים לאטומים וחלקיקים תת-אטומיים וכו' אז אנו מקבלים שדות מספריים שיש בהם שויון והאדם אינו אלא חלק קטן בהם, כי מנקודת מבט חמרית ההבדל בין אדם להר אינו אלא ארגוני.
למסקנה לא סבירה זו נגיע אם נדבוק ברעיון שלצורך הבנת הדברים עלינו לחדור לחלקיהם. ההבנה הנכונה תושג אם נרחיב את המבט אל השלם. רק שם, במונחים של תכלית ומטרה כוללת, הכוללת הופעות של מהויות מרובות חלקים, נמצא תשובות טובות.