המשותף שבמנוגד

 

המשותף שבמנוגד

בויכוח בין אובייקטיביסט לסוציאליסט, שניהם טוענים שפעולתם מכוונת לתועלת העמלים. ביכולת האובייקטיביסט להפריך את טיעוניו המוטעים של הסוציאליסט, שמהווים עיסקת חבילה של מטרה נכונה ואמצעים לא נכונים עם ידע לא נכון, אך הוא אינו יכול להתכחש לכך שהסוציאליסט הגדיר לעצמו מטרה שיש בה מן הצדק; במובן זה, יש מקום להכיר בכך שיש בסוציאליזם הרבה יותר מרק "משהו לא נכון".

למעשה, הכרה בטבע השילוב בין השונה והמשותף שיש בין שני בעלי-פלוגתא אלה היא המפתח להשגת פתרונות טובים לבעיות אנוש, כי עימות הרעיונות ביניהם איננו קיים אך ורק בשדה הפוליטי, במערכת היחסים שבין בני אדם, אלא גם - ובעיקר - בשדה הפסיכואפיסמולוגי, כלומר: במערך הדיון העצמי-פנימי של היחיד עם עצמו ועם המציאות.

גישה זו מעניקה לנו את האפשרות להבין שהמאבק הקיים בימינו בין שני המחנות הפוליטיים, אשר נראה על פניו כמאבק שאינו ניתן לגישור איננו, בהכרח, כזה. למעשה, פתרונו של המאבק יכול בהחלט להתבסס על ההכרה שיש לשני הצדדים ברצונם המשותצף שייעשה צדק עם האדם העמל, כלומר שהיצרן יקבל את המגיע לו בזכות.

לפיכך, המפתח לסוג כזה של הבנה הדדית הוא מידת ההעמקה ביסודות הגישות הפוליטיות. אם ניתן יהיה לגרום לסוציאליסט לראות כי הקפיטליזם מעניק ליצרן באשר הוא את הצדק שלמענו הוא, הסוציאליסט, נלחם, אך שהקפיטליסט-מציאותאי עושה זאת על יסוד אתי-אפיסטמולוגי מוסדר יותר מאשר מאפשרת הרגשנות הרחמנית הנקוטה בידי הסוציאליזם, יהיה זה הצעד ההולם לקראת הבנה הדדית אמיתית.

נתונים נוספים