איות משחית

איות משחית

בשפה העברית אנו לומדים שקיים בה קשר קבוע של נוסחאות המחברות בין יצירת צורת האותיות להגייתן, והדבר מאמן אותנו להבין שקיימות נוסחאות מופשטות קבועות המתיישמות ברמה הראייתית ומחברות בין הנראה לנשמע ובכך מאחד את כל הלשון ליחס בין החושני למושגי. הדבר שונה בשפה כמו האנגלית: אסכולת האיות באנגלית מסתכמת ברעיון שהאיות באנגלית מציע, והוא שאין שום קשר מחייב הכרחי בין אותיות להגייתן ושכל צירוף אותיות יכול לתת כל איות שהוא.

מבחינה זו, תלמיד האנגלית ששולט בעברית, נתקל – מבלי משים – בכוח חדש שמשחית את התפיסה הלשונית שקיימת ברשותו מן העברית. החוק שמבטא את הכוח הזה הוא שכל אות או סימן רשום יכולים לקבל היגויים שונים בכל פעם שבה הם מופיעים ללא שום נוסחה מחייבת.

דבר זה – שספק אם נלקח אי פעם בחשבון בדיוני משרד החינוך - כופה על התלמיד להתרגל לרמה של מסויימות (קונקרטיות) במקום רמת העקרון שאליה התרגל בעברית. בעקבות האיות האנגלי שמשדר לתלמיד מסר שאין קשר מחייב בין מה שהעין רואה למה שהאוזן שומעת מוצא התלמיד את עצמו חייב ללמוד שעליו להתאים את עצמו למצב של השתנות לשונית מתמדת, שמשמעותה המעשית היא חיים של התאמה פעילה לנתונים חדשים ולא לימוד עקרוני של נוסחאות.

נתונים נוספים