אלוהים אחד

אלוהים אחד

בעברית, למושג "אחד" קיימת השלכה המתייחסת למערכת אחת של מתימטיקה שבה יש מספר יחידות. אך בנוסף לכך יש למושג זה שתי משמעויות - של עצם ושל פעולה - כשני היבטים משלימים זה את זה. האחד, המציין כמות, הוא השלכה אחת של המושג שהשלכתו השניה היא פעולת חיבור בין מהויות: איחוד.

איחוד האחד מחזיק בו בזמן את תיאור היחידה היסודית וגם את קיום האחדות, כלומר איחוי של שני החלקים. "איחוד" איננו השלכה של "אחד" או נגזרת שלו, אלא ערך המובנה בתוך המושג בצורה בלתי ניתנת להפרדה, כלומר: האחד הוא גם איחוד, והיבט היחיד והיבט הרבים קיימים בו באופן בלתי ניתן להפרדה. הלשון העברית בנויה כך שהיא איננה מאפשרת, בהקשר הנוכחי, לחשוב על אחד מתוך התעלמות מאיחוד - כלומר: של קיום של יותר מאחד - בתוכו (שהתאחדו בו) ומחוצה לו (כשהאחד הוא יחיד בתוך ריבוי או ראשון בשורה שממשיכה אחריו).

הקיום של המהות האלוהית בתחילת הדברים שבעולם איננו יכול להיות רק חומר או רק רוח כי אין הפרדה בין היבטים אלה במציאות. לדבר השלכה ישירה על התיאוריה של ראשוניות הבריאה של העולם, במיוחד על רקע המשמעות של מושג הבריאה בעברית, להבדיל ממושג היצירה; בריאה אין משמעה יצירה של ישות חדשה במובן של עצם נוסף לעצמים הקיימים, אלא מימוש של פוטנציאל, שמשמעותו, למעשה, היא שיש אמנם יותר מגורם אחד אך הוא גלום באחד המקורי, נובע ממנו, וכך גם מהווה את הריבוי החדש.

בעקרון זה גלומה גם תכליתו העתידה של העולם, באשר האחד החדש, הנברא על ידי האחד הראשוני, אמור לחבור אליו לכלל אחדות. אז, האחד האלוהי שהוא גם תמיד השלם, שבו כל הדברים ובו מתאחדים כל ההיבטים השונים, ממשיך להיות אחד, כשהיה, אף כי הוא כולל הרבה יותר משכלל לפני כן. זהו עדיין אלוהים אחד, אך עשיר הרבה יותר משהיה בתחילה, ללא העולם.

על רקע זה ניתן להבין באור מיוחד את ההגדרה הנשמעת פעמים רבות מפי מאמינים שמטרתו של האדם בחיים היא להתקרב לאל. על רקע היות כל המתקיים בעולם פעולה של אחד המאחד בתוכו את הריבוי, ההתקרבות אל האל איננה אלא התקרבות החלק לשלם. לאור זה מטרת האדם בכלל והיהודי המאמין בפרט היא לאפשר את האיחוד עד כמה שהוא, כחלק, יכול לסייע לכך. על דרך ההשלכה לדוגמת האיחוד ניתן גם לומר כי על האדם מוטל להביא את עצמו למצב שבו יהיה ראוי להיות חלק מהשלם המושלם.

נתונים נוספים