אלוהים כדגם מוסרי

 

אלוהים כדגם מוסרי

המעמד המטפיסי של אלוהים אומר, למעשה, שמה שאתי לאל מטפיסי לאדם. משמעותו של הדבר היא שהאל אינו יכול להיות לא מוסרי – ועובדה זו הופכת אותו לדוגמה המוסרית האידיאלית לאדם. למעשה, במובן זה מתפקד המטפיסי כתומך הפסיכולוגי של היחיד האנושי. החזקתו הקבועה של האל ומעשיו בתודעה האנושית באמצעות התפילות הקבועות וההתייחסות הקבועה למעשיו של האל מתפקדת כהתייחסות קבועה לדגם המוסריות הנאצל ביותר האפשרי לאדם.

הבעיה והטעות היסודית שקיימת בהתייחסות לדת היא שהיא נתפשת פוליטית במקום מטפיסית; האיש הדתי מחויב למטפיסיקה של הקשר מלא – וזו המשמעות האמיתית של דת ושל אמונה. האמונה באל פירושה אמונה בקיומם הפעיל של כוחות הרוח, ששני היבטיה היסודיים הם ידיעה (תפישה, קשר, תבונה, אינטיליגנציה, איחוד) ובחירה (הפרדה, ברירה, מיון). את הכוחות הללו חווה כל אדם ברוחניותו שלו – והוא משתמש במה שהוא יודע על אלוהים כדי לממש את כוחותיו הגלומים בפעולת חייו בצורה היעילה ביותר.

במובן זה מהווים דמות האל ותמונת העולם המסופקת למאמין הדתי על ידי היהדות אמצעים לטיהור פעולותיו מזיהומים, כדי להשיג את הטהרה הגדולה ביותר שהן יכולות לשאת.

נתונים נוספים