אלוהים של חומר

 

אלוהים של חומר

רוב הקוראים לעצמם אתאיסטים מאמינים באלוהים של חומר כי לצורך דחייתו והכחשתו יש להם הכרח לתארו במונחים שתהיה בהם סתירה, וכזו קיימת בהגדרתו כמהות חומרית. אך האלוהים, בהגדרתו, הוא רוח, כלומר: המהות המעצבת את החומר; למעשה, אין הפרדה בין האלוהי והחמרי דווקא משום כך שהאלוהי, אף כי הוא איננו חומרי, פועל באמצעות החמרי.

מהותית, אלוהים הוא עצם, שמשמעו יחידת עצמה. והשרש ע.צ.מ. בעברית מאפשר להבין את ההיבט הרוחני, הפעיל, הזכרי שלו ככוח, כלומר כעצמה ואת ההיבט החמרי שלו כחמר, כלומר כעצם.

זהו אחד ההקשרים שבהם מדגים שורש כי החומר והרוח שניהם היבטי אותה מהות; במובן זה, השפה העברית מאפשרת לתפוש את המציאות ישירות כמהות המטפיסית הראשונית, כלומר הטרום פיסיקלית, כלומר עוד לפני פיצול המציאות לחומר ורוח בתפיסת התודעה האנושית וברמת השלמות או אחדות ההיבטים הללו.

נתונים נוספים