התבגרות ואלוהים

 

התבגרות ואלוהים

שלב חשוב בהתבגרות האישית של היחיד הוא הכרתו בכך שערכים רבים הנמצאים ברשותו לא נוצרו על ידיו. מדובר, למעשה, בערכים הראשיים שלו: חייו, גופו, רוחו וטבעו כיחיד. המסקנה מהכרה זו היא שערכים אלה ניתנו לו על ידי גורמים חיצוניים - במובן זה שהם לא הופיעו כתוצאה מפעולה רצונית שנמצאת בשליטתו המודעת. הכרה כזו היא הכרה באמת של אי הידיעה, כלומר: הכרה שבאה לידי ביטוי בהצהרה: "אני יודע שאינני יודע" כשהכוונה היא שיש דברים רבים שאינני יודע לגבי חיי.

ביהדות מועלית על נס מידת הכרת הטוב. הכרת הטוב ואי שכיחתו גם אצל מי שעשה מאוחר יותר רע נחשבת למעלה גדולה. זה מזכיר את "לא מפסיקים לאהוב מי שמת" של אין ראנד ב"אנו החיים" ואת הרעיון השלילי ההפכי של אלה ששונאים את הטוב רק משום שהוא טוב ולא בגלל פעולה מסוימת שהוא עושה.

אם היתה בנמצא האפשרות שאלוהים יבצע סתירה במציאות, כפי שמעלים המכחישים את כל יכולתו, לא היה הדבר מוכיח את יכולתו אלא להיפך, מכחיש אותה; יכולת של אלוהים לעשות משהו שהוא איננו יכול לעשות היתה מוכיחה שהוא איננו יכול לעשות הכל כי הכל איננו כולל סתירות. הכל כולל כל מה שנמצא וסתירות אינן בנמצא.

נאמר כבר על ידי אחד הפרשנים כי בעשרת הדברות לא נאמר "לא תרצח" בגלל שאתה עושה משהו רע למישהו אחר אלא בגלל שאתה עושה משהו רע לעצמך" (בני אלון "בראשית" 29.1.97). לדבר יש, כמובן, השלכה ישירה על מעמדה של האתיקה ביהדות כאישית ולא כפוליטית. זהו ביטוי לכך שידיעת מצוות האל מובילה להתפתחות אישית, שמשמעה גדילה והתבגרות של שומר המצוות.

מכיוון שהאל איננו חלק מן המציאות לא תיתכן עדות מוחשית לקיומו - לא במובן זה שהחושים יתקלו בו כבמהות מכיוון שהחושים מכירים בעדויות חלקיות אותן האדם מאחד. אך מכיוון שמדובר באיחוד הגדול ביותר, בשלם כולו, הרי החושים הם חלק ממנו כי החוש הוא מה שמקשר בין החש והמוחש והמציאות, כאמור, היא כל מה שקיים. לפיכך, במובן העמוק של המושג, אלוהים הוא, בהגדרה, אחד מן הדברים שהיחיד יכול לדעתם רק באופן עצמאי ברמה החוויתית (במובן זה שחוייה היא סוג של ידיעה).

לימוד תכנו של מושג האלוהים הוא לימוד יסוד העולם ובמובן זה לימוד הנושא החשוב ביותר שקיים במציאות - נושא שנוגע לכל חלק מחיי האדם ושבלעדיו נפגעת כל אפשרות הבחירה האנושית. אלוהים הוא המהות המניעה של העולם באופן מציאותי ולימודה מבטא את האינטרס הראשי של אדם שפוי ורציונלי להבין את המציאות שבה הוא חי. מנקודת מבט זו, זה אשר מסרב להכיר באלוהים, הוא הלא-רציונלי, זה שבוחר להתעלם מחלק חשוב בקיומו שלו.

נתונים נוספים