למה דווקא אלוהים?

 

למה דווקא אלוהים?

מדוע המלה "אלוהים" נכונה יותר לתיאור כל הקיים מאשר "הטבע" או "המציאות"? האם הסיבה לכך היא שהיא ראשונית ביחס ל"טבע" או "מציאות"? ואם "אלוהים" הוא מושג כולל כל, למה לא לומר, במקומו, "הטבע" או "המציאות"?

זה נכון ש"אלוהים" הוא כל מה שיש, אך המושג הזה כולל יותר מזה. (ניתן היה לטעות ולומר כי אלוהים כולל את מה שהיה, מה שיהיה ומה שיכול להיות אך מושג המציאות גם הוא כולל את אלה.)

מה שיש במושג "אלוהים" ואיננו נמצא במושג "מציאות" הוא המיקוד הישיר במהות חיה אשר מקפלת בתוכה כמה היבטי יסוד בעלות מעמד אכסיומטי ובראשם קיומם של חיים ויכולת וקיומו של קשר הכרחי ביניהם.

כך, המושג "אלוהים" מכיל כנקודת פתיחה פילוסופית את מה שנמצא, את החיים ואת היכולת שמשמעם החזקה בכפיפה של מושג אחד לא רק את ההיבט הקיומי של המציאות, זה שמבוטא במושגים "קיום" או "מציאות" אלא גם, וקודם כל, את מושגי היסוד של יחסי החומר והרוח; אלה כוללים את היכולת (המלה "אל"), המגדירה את המצב הפוטנציאלי של דברים לפני מימושם, ובמובן זה את מושג הבחירה (אלוהים מהווה את מהות הבחירה היסודית). זאת מומחשת, בהתאמה לגישת אין ראנד, על ידי מיקוד שהוא ההמרה ממה שקרוי במדע אנרגיה פוטנציאלית לאנרגיה קינטית (וזהו, כנראה, גם המקור של מה שהפך בתרבות המערבית לEL העומד ביסוד שני מושגי יסוד, האחד בELECTRONIC בחומר, והשני בELECTION ברוח, כשני היבטים תרבותיים יסודיים של תפישת מציאות מאוחדת.

בנוסף, מחזיק מושג האלוהים ביחסי אחדות-ריבוי, אשר אין להם שום מקבילה, קבוצה או דומה בשפה המתייחסת לעובדות העולם החמרי. בזמן שבו המושגים הקיימים מהווים אחדות או ריבוי, מהווה "אלוהים" אחדות וריבוי בו בזמן.

אלוהים איננו מושג מכיוון שבהגדרה אין יותר מאחד ממנו. מאידך, אנשים מכירים אותו באורח מושגי. איך זה מסתדר? על ידי העובדה שיש לו, בזכות התמליל המסורתי שבו הוא מופיע, מאפיינים מושגיים, המציינים קיומה של מהות מציאותית; בתנ"ך נאמר על אלוהים כי הוא בורא, אוהב, שמח, כועס, מתכנן או רוצה. זהו תיאור דמות שאינה מתיישבת עם הגדרה פילוסופית כלשהי. האם ניתן לומר על המציאות כי היא בוראת, אוהבת, שמחה, כועסת, או מתכננת, רוצה או זוכרת? לא.

לנוסחה יש שני צדדים. נוסחה פועלת כמשוואה וככזו היא סימטרית, כלומר: ניתן להפוך אותה לשני הכיוונים. לרוח האנושית, אשר פועלת במונחים של כעס, תכנון או רצון, יש היבטים מדעיים-חמריים, אשר מסבירים או, לפחות, אמורים להסביר, כל אחת מהפעולות האפייניות לתודעה שציינו לעיל.

מקובל היום להניח כי לרצון, למשל, יש מימד חמרי. ומה עם החצי השני של הנוסחה? האם לא נוכל לומר כי לחומר יש מימד רצוני? אנו יודעים שיש במציאות קיום לבריאה, אהבה, שמחה, כעס, תכנון, רצון וזכרון. אנו יודעים שאלו מייצגים יחסים רוחניים שונים, שחלקם ביטויים רגשיים וחלקם שכליים. כך או כך, הקשר והמשותף לכולם הוא רוח חיה.

במושג "מציאות" או "טבע" איננו יכולים להתייחס אליהם. ב"אלוהים" כן.

נתונים נוספים