מושג האלוהים כמונח שימושי בשפה

 

מושג האלוהים כמונח שימושי בשפה

עוד לפני הכרעת הויכוח לגבי קיומו של אלוהים כדאי שיידע הבוחן את מושג האל שמושג זה מעניק לו יכולת לטפל בהיבטים של המציאות ששום מושג אחר איננו מסוגל לתת לו – ואפילו אם היה הדבר דמיוני לחלוטין היתה לכך תועלת.

ההבדל בין לומר אני רוצה שיהיה לי טוב במציאות לבין לומר אני רוצה שאלוהים יתן לי חיים טובים הוא, ביסודו של ענין, הבדל בין שפות. להבדל בין שפות יש משמעות והיא הקשר השימושיות. למשל, מבחינת הקשר שבין השפה למציאות, למושג "מים" יש משמעות זהה ל"WATER". הקשר השימוש במושג קובע מתי יבחר האדם לומר "מים" ומתי "WATER". אם ימצא ישראלי את עצמו בחברה דוברת אנגלית, הוא יגלה כי בהקשר החברתי שבו הוא נמצא לא יימצא פתרון לצמאונו בבחירת המילה "מים". לכל צורך מעשי שתלוי בהבנה מצד חברה דוברת אנגלית הוא יהיה חייב להשתמש במקבילה המילולית האנגלית ל"מים" = "WATER".

זהו הקשר השימוש המושגי החברתי. אך יש הקשר יסודי יותר, מטפיסי בעיקרו, שהוא הקשר המציאות. לצורך תקשורת עם המציאות בוחר האדם להשתמש במושגים מסוימים, אשר לרוב הוא לומד אותם דרך הרגל ראשוני, כשפת אמו.

בהתאם לכך, מושג האלוהים משמש כמושג יסוד בשפת המציאות, שהיא שפת היסוד. להשגת דברים שונים מן המציאות יש להשתמש במושג זה ובמושגים נגזרים ממנו בתהליכים כמו "תפילה". זהו יישום העיקרון המונח ביסוד שפה בכלל, במובן היותה של שפה תקשורת בין האדם והמציאות. אלוהים הוא מושג יסוד בשפה שמאפשרת לאדם לפנות אל המציאות קודם כל לצורך תפישתה והבנתה ולאחר מכן לצורך הפעלתה לטובת תכליותיו (אשר משתלבות בתכליות ההיבט האלוהי של המציאות על יסוד עיקרון ההרמוניה).

נתונים נוספים