חוקיות האל

 

חוקיות האל

על יסוד העיקרון שהחוקים אינם בולמים אלא משחררים ניתן לתפוש כי רק אלוהים שפועל בהתאם לחוקים באופן מושלם הוא בעל הכוח הלא מוגבל לבחור ולעשות כרצונו. בהקשר זה, חשוב להדגיש כי רצונו איננו נפרד בשום דרך מאפשרויות המציאות, שכן מדובר בהיבטים של אותה מהות; הרצון האלוהי קיים ביחס ישר למתרחש במציאות.

מנקודת מבט זו אין לבלבל בין הרצון האנושי לאלוהי שכן הרצון האנושי מתבסס על הידיעה האנושית שהיא חלקית ולכן אין בין רצון זה לידיעה התאמה מלאה. במקרה של האל, שהוא והחוקים של העולם הם היינו הך, משמעות הדבר שחוקי המציאות מתבטאים בקיים וברצונו כשני היבטים משלימים, כלומר שהוא והחוקים חד הם. משמעות הדבר היא שכל קיום או ביטוי של חוקי אמת הוא ביטוי של אלוהים ולהיפך, האל מתבטא בחוקי המציאות והטבע.

אלוהים הוא, במובן זה, ההתאמה בין חוק ליישומו, כלומר: בין עיקרון מופשט נכון לקיומם של ערכים מוחשים ועובדות הקיום הכללי שהוא מתייחס אליהם. לצורך המשל, אלוהים מתבטא בנוסחה חשבונית ורצונו מתבטא בכל דרגה והזדמנות שבהם מתיישמת נוסחה זו כעובדת מציאות. זו, באופן יסודי, הסיבה לכך שאין משמעות להעמדתו של מושג האל בנסיונות סותרים כדי לסתור את היותו יותר משיהיה הדבר לגיטימי להוכיח את אי תקפותה של נוסחה מתימטית.

נתונים נוספים