תודעה

תודעה

ראיית האלוהים כתודעה איננה, אפילו במקרה הטוב, קישור סיבתי להיותו יוצר. בעיית קיומו של האלוהים כוללת, תדיר, הנחה שמתגלמים בו מושגי התודעה והיצירה כמשלימים זה את זה, אך אין הדבר מוצדק. למעשה, גם המתנגדים לכך שתודעה קיימת ביסוד הדברים מודים שאינם יודעים תודעה מהי – וזו סתירה: אם אינך יודע מהי תודעה ולפיכך במה בדיוק היא מתבטאת במציאות אינך יכול לשלול את קיומה בהקשרים מסויימים וביניהם את היותה בבסיס העולם. לפחות מבחינה זו אין עובדת היותו של אלוהים תודעה מייצגת סתירה.

בהקשר זה יש להבחין בין הזיהוי המציאותאי שגורס, בצדק, כי יש הבדל עקרוני בין ידיעה ליצירה, ולפיכך גם קיימת בעיה בקריאת המהות שיצרה את העולם או, לפחות, זו שהיתה קיימת ביסודו, במלה "תודעה". את ההבדל העקרוני הזה יש לראות כהבדל שיש בין יכולת הידיעה האנושית לבין יכולת היצירה; בהקשר זה, יודעים אנו, כי אף שהאדם מחזיק בשתי יכולות אלה, אין הן זהות – ולא רק שלא די בידיעת דבר כדי ליצור אותו, אלא שאף שמושגים אלה קשורים אהדדית אין הם זהים.

התודעה היא מערך ידיעתי ולא יצירתי. אפילו אם נקבל את גרסת היהדות לכך שבריאת העולם נעשתה בפועל רק אחרי שהיה זה מתוכנן לפרטי פרטיו בדעתו של האל – בכל זאת מבחינים גם אנשי המסורת היהודית בין פעולת המחשבה לפעולת הבריאה. משמעותו של הבדל זה היא, בין היתר, שגם בפעולת הרוח יש הבדל משמעותי בין מחשבה מתכננת, המתייחסת למה שעדיין לא קיים, לבין הידיעה, המתייחסת לתפיסת מה שכבר קיים.

מבחינה זו לפחות יש להבין את קריאת היסוד היצירתי של העולם בשם "תודעה" כצורה של השלכה לא לוגית של תכונה אנושית אחת על אחרת, שאף במקרה הטוב איננה מבחינה בדקויות ההבדלים הקיימים בין פעולות חיים שונות. בהקשר זה יש להוסיף ולציין גם כי קריאה בשם אינה שקולה להגדרה מושגית.

נתונים נוספים