מעשי האל כהשראה לאדם

מעשי האל כהשראה לאדם

מסורת ישראל מראה כי מעשי האל מהווים השראה למעשי האדם והאתיקה היהודית מצביעה על כך שהיות האלוהים בגדר של שלמות מוסרית היא עובדה שיש בה כדי להקרין על פעולתו של האדם איכות שכדאי שיסגל לצורך הצלחתו האישית. הנחיותיו של האל למעשי האדם מביאה גם לקידום הצד האסתטי שלהם, כפי שמעשה המשכן שנצטוו על ידו בני ישראל להקים בעת שהותם במדבר מושלם מבחינה צורנית. דבר זה יכול לשמש כהמחשת הרעיון של האחדות הקיימת באופן יסודי בין האדם והאל.

רעיון זה מבטא את ההגיון שיש בהיותו של האדם מלכתחילה יצירתו של האל, כחלק של העולם, וביטוי של היותם של האדם והאל – כמו ילד ואביו – הן שני היבטים משלימים של אותה מהות והן מהויות החיות בנפרד, כאשר ברשות כל אחת חופש בחירה משלה. דגם זה של יחסים מסביר גם את היחסים ההדדיים המתקיימים בין הורים וילדים כאשר, מחד, רואים הילדים בהוריהם מורים-מנחים לחיים ומאידך מקבלים ההורים סיפוק רב מהצלחת ילדיהם.

כשמדובר ביופי, חווים הורים את יופיים של ילדיהם כרווח טבעי ומיידי של עצם קיומם, שכולו תוצאה ישירה של מעשיהם הם, ובהמשך הדרך רווים הם נחת ותענוג ממעשי ידי ילדיהם. על יסוד הנאתו של האל מהעולם שאותו ברא, וממעשיו הטובים של האדם שבו, אותו הגיון הוא זה שגורם לאל להרוויח ממעשיהם היפים של אותם בני אדם שמתעלים לדרגות גבוהות של יצירת יופי במעשי אמנות גדולה.

נתונים נוספים