אהבה שתלויה בדבר

 

אהבה שתלויה בדבר

 

ביהדות קיימת המלצה לגבי נתינה. הקשר נודע השייך לנושא מצהיר כי "אהבה שתלויה בדבר" היא חסרת יסוד ראוי. כפי שניתן לראות, דבר זה מחייב בדיקה מחודשת של ענין האהבה התלויה בדבר ועניני המתן בסתר - אלא אם כן מכוון הדבר לרווח גדול יותר מזה המתקבל תוך נתינה גלויה, הקיים באפשרות האחרת.

פתרון אפשרי לבעיה הוא ענין הסתר הפנים שנגרם כתוצאה מאלילות. זה שנותן, אם הוא רואה שיש סכנה שזה שמקבל ייתפש לאלילות - כלומר: יהפוך להיות משועבד לזה שנותן לו או לחטוא בהרגשת שיעבוד והיות עבד - מעדיף שהמקבל יידע רק על העיקרון שבזכותו נעזר ומניח לו להוציא את המסקנות בעצמו.

סוג זה של התייחסות מכוון נגד "אסירות תודה" מצידו של המקבל: כבילת המקבל בתחושת מחויבות אל זה שנתן לו, אך הדבר מכוון גם לשמירה על טהרתו המוסרית של הנותן, במטרה שלא יחפוץ בסוג כזה של קשר. מה שקיים במתן בסתר הוא חוסר הקשר האישי ועל ידי כך סילוק החשד שמדובר במשהו שנעשה לצורך שיעבוד. אך ודאי הוא שדבר זה הוא מכורח הזמנים, ונעשה רק כשיש להניח כי יש מקום לחשד כזה.

כך, גם האל אשר מבצע את נתינתו דרך הטבע, מסתכן בכך שהוא ייתפש על ידי בני אדם כטבע עצמו, כלומר: כמערכת חמרית אינרציאלית ודטרמיניסטית - וככזו אין על מה להודות לו או לאהוב אותו כי גורם הבחירה שלו מסולק עם עובדת היותו גורם מכני חסר-

אישיות. הטבע, כמכונה, איננו יכול לקבל יחס רגשי של אהבה אישית על סמך פעולותיו לטובת האדם אם הוא עושה אותן שלא מתוך בחירה, אלא כי אין לו ברירה אחרת.

אך אף כי הבוחר בטוב ראוי להערכה ולאהבה גדולים יותר מזה שעושה טוב ללא בחירה, אין הדבר אומר שלא ניתן לאהוב מהות המועילה לאדם ללא בחירה. אם אין האדם מושפע באופן חמור מתפישה חומרנית הוא יכול לאהוב את המציאות ואת ביטוייה על הטוב שהם מעניקים לו והוא אכן עושה זאת. העובדה היא שהוא אוהב ארצות ובעלי חיים אף על פי שאין בהם גורם של בחירה, בשל העובדה שהם טובים עבורו.

ובכל זאת, אוהב האדם במיוחד ויותר מכל את האישיות הבוחרת, ועל כן יאהב אדם יותר מכל גורם טבעי את ילדיו, אשתו וידידיו - את האדם. זו האהבה שהוא אמור לאהוב את אלוהים וזו מסתמכת על ההערכה הרציונלית שלו את האל כאישיות שבוחרת בעשיית טוב למענו. למעשה, אהבת האל של האדם אמורה להתבסס על ידיעתו שמדובר במהות שנתנה לו את כל הטוב אשר לו.

מנקודת מבט מציאותית כל אהבה "תלויה בדבר", ולכן ניתן לראות אמירה זו כמכוונת למשהו חיצוני אשר אינו טבעי לאהבה הנכונה. במובן זה אין אהבתו של צדיק "תלויה בדבר" אלא מהווה תגובה נכונה לעובדה קיימת – היותו במצב שבו הוא מחויב מבחינה טבעית – ולא על פי חוק אנושי מלאכותי – ברגש המתעורר כתוצאה מהכרתו בערך שקיבל – ויהא זה מידו של אל או אדם.

נתונים נוספים