אלקטרון, אנרגיה ואטום

 

אלקטרון, אנרגיה ואטום

עד כמה שזה עלול להישמע משונה הרי המושגים שלעיל, שהם מושגי יסוד בפיסיקה, ניתנים להיות מובנים גם בעברית על יסוד ניתוח שרשי. אטום בעברית משמעו סגור מבחוץ או סגור כך שדברים אינם יוצאים ממנו. בתחילת המלה "אנרגיה" המלה ניתן לראות את הופעת "אין" והמלה "אלקטרון" מתחילה ב"אל". מה יכולה להיות משמעות הענין? אם בכלל, לדבר יכולה להיות משמעות רק אם ניתן למצוא קשר בין מושגים אלה בעברית לתכן של מושגים אלה באנגלית או, יותר נכון, אם נצליח למצוא קשר בין מושגים אלה כפי שהם מובנים בעולם היהדות לבין תכנם בעולם מדע הפיסיקה המודרני. הבה ננסה, מושג מושג:

אלקטרון, כמושג, הוא אחד מיסודות תפישתנו המדעית את העולם הפיסיקלי. הוא נמצא ביסוד מדע החשמל (אלקטרוניקה) והוא קשור מבחינת השפה האנגלית גם לבחירה "TO ELECT" משמעו לבחור. בעברית "אל" משמעו יכולת (זהו המושג הנמצא בבסיס "אלוהים" שהוא מכלול היכולות שבנמצא). במובן זה ניתן לראותו את האל כיחידת היכולת. ביהדות זוהי גם היחידה הבוחרת. האל, לפי היהדות, הוא בו בזמן הגורם הבוחר ("הבוחר" הוא גם אחד משמותיו של האל) ויחידת הכוח היסודית. (כך, נמצאת בעברית גם אפשרות הסבר לקשר שבין מושג היסוד הפיסיקלי למושג מעולם ההכרה האנושית).

אנרגיה, במובן מסויים, הוא מושג שהמדע מקבלו, במובן מסויים, בעל כרחו כי הוא "תקוע" עימו; באיזה מובן? במובן זה שמחד הוא נמצא ביסוד נוסחאות חשובות בפיסיקה ומאידך הוא מייצג מהות לא מוסברת, אשר איש המדע חייב להתייחס אליה כאל מהות קיימת. מושג האנרגיה מציג בעייתיות בשל כך שמחד הוא איננו מופיע כיש חמרי ומאידך, כפי שנקבע במאה זו, הוא חלק מתמונת העולם הפיסיקלי והחומר, כחלק מעולם זה, יכול להוות אותו. אנרגיה איננה משהו שניתן לצפות בו או למדוד אותו ישירות אלא רק בעקיפין. למעשה, על אף שהוא בא לידי שימוש בתחומים רבים – וביניהם עולם הפיסיקה - מדובר במהות בעלת משמעות מטפיסית במלוא מובן המלה. למעשה, זוהי משמעות קיומו של ה"אין" היהודי אשר החסידות רואה אותו כמקור הדברים. האין מייצג את מה שאיננו ניתן לתצפית חושית אך הוא ודאי ומוכרח באבחנה האנושית. זהו הכוח הנעלם, כוח הרוח, הבא לידי ביטוי בחומר אך איננו חומר בעצמו. בתיאוריה היהודית הוא קרוי "אלוהים" או, לפחות, כוח אחד מתוך הריבוי שמיוצג על ידי המושג "אלוהים".

אטום מייצג מהות יסודית של החומר מבחינת זהות. כשאנו מבקעים אטום ו/או הופכים אותו לאנרגיה (לרוב היינו הך) איננו משנים אותו אלא מבטלים אותו, כלומר: מה שמתקבל איננו אטום חדש, "משופץ" או "שונה" אלא משהו אחר, משהו שאיננו אטום יותר. במובן זה, האטום מייצג באמת מהות אטומה שלא ניתן לחדור לתוכה, שמשמעות הדבר היא שאין לה "תוך". בפעולת ה"חדירה" לתוכה ביטלנו את המהות מבחינת הזהות שלה. זוהי, במובן זה, יחידת הזהות היסודית, הבלתי ניתנת לחדירה, של החומר מבחינה פילוסופית.

מה יכולה להיות משמעות הדבר ואם בכלל יש לכך משמעות הוא נושא לעבודה אחרת.

נתונים נוספים