גבולות האתאיזם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 742
גבולות האתאיזם
בעולם המודרני התפתח האתאיזם – גישה השוללת את קיומו של אלוהים – על יסוד ההנחה שמושג האלוהים אינו מבוסס עובדתית.
הנחה זו התבססה על העובדה הפשוטה ששיטות מטפיסיות רבות – בחלקן הגדול שיטות דתיות – לא ביססו את מושג האלוהים שבו הן מחזיקות על עובדות המציאות. חלק מהן אף הרחיקו לכת וטענו כי מושג האלוהים הוא כזה שמן הנמנע לחקור אותו שכלית, להוכיח אותו – ואף אין הדבר מוסרי. בהמשך לגישה זו, חלק מהשיטות אף הצהירו כי לא רק שהטענה לאפשרות הוכחת קיום האל איננה נכונה אלא שהוכחה כזו, בהגדרה, מהווה פגיעה בהגדרת האלוהים שלו הן טוענות.
כך או כך, בוססה הגישה השכלתנית שוללת האל על היותו של האל בלתי ניתן להוכחה שכלתנית ומהות שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות השכל.
אך צורה זו של תפישת מהות המושג מגדירה את גבולותיה בעצם אמירה זו, כי משמעה, בין היתר, היא שאין היא נוגעת בקיום מושג אלוהים כזה שניתן להוכחה שכלית או, לחילופין, שעולה בקנה אחד עם דרישות התבונה.
במובן מסויים, ההבדל שבו מדובר אינו רק בין מושג שמנוגד לשכל וכזה שאיננו, אלא בין אל לאלוהים.
הבדל זה הוא בין תפישתו של מהות נעלה, רוחנית, האחראית למה שמתרחש בעולם – לבין המהות המסויימת שבה נוקבת היהדות כאחראית לקיומו של העולם. לצורך הענין, ניתן לומר שבזמן שבו מושג האל הוא המושג הרעיוני הכוללני, המלה "אלוהים" היא אחד מהשמות – ולא המושגים – שיש לאל הקיים לפי תפיסת היהדות.
לפי היהדות אין אלוהים מושג אלא שם למהות מציאותית קיימת אשר הביאה לידי קיום את העולם ועוסקת בהשגחה עליו. אלוהים אינו בגדר נסתר, אינו סותר את השכל ואינו מנוגד לתביעותיה של התבונה האנושית, אף כי אין הדבר אומר שכלל הפרטים הנוגעים לקיומו ניתן להשגה בפשטות ובקלות; אלוהים הוא אחד מהשמות המייצגים היבטים שונים של האל שהיהדות מחזיקה בקיומו – ומדובר בנושא גדול שיש צורך ללמוד אותו, כמו במקרה של כל נושא גדול, לאורך זמן רב.
אך בכל מקרה, האתאיזם – לפחות עד כמה שהוא מתייחס למה שאינו קיים במציאות – אינו נוגע לאלוהים.
מבחינה פילוסופית, אין אלוהים של היהדות (וכפי שצויין, הקיים רק ביהדות) מהות הנמצאת מחוץ למציאות ו/או לשכל; לא רק שמדובר במהות מציאותית, ולא רק שמדובר במהות שניתן ללומדה ולחקור את מכמניה, אלא שהיהדות מצווה על לימודה וממליצה על חקר אלוהים כחלק מפעולות החיים הקבועות של המאמין היהודי.
למעשה, מהווים ספרי התורה את תיאור מעשיו של אלוהים ברמות שונות הנוגעות לעולם ולאדם, החל מבריאתם והמשך בניהולם תוך כדי התפתחות ההסטוריה האנושית בהקשר המעניין במיוחד את העם היהודי – קורות העם היהודי.
לימוד התנ"ך מהווה, על כן, ספר יסוד בלימוד אלוהים וכל הכרוך בו, במיוחד בהקשר החשוב למאמין היהודי: סיפור העולם וקורותיו מתוך התכוונות לגאולה הממשמשת ובאה בעתיד, תוך הכשרת הקרקע להבנה הנדרשת לשם כך מבני העם היהודי, שעליהם הוטלה המשימה לייצג את אלוהים בעולם.
לצורך ייצוג זה על היהודים להבין את אלוהים ולצורך הבנה זו הם קיבלו ממנו את ספר הספרים, כדי שיבינו את מהותו, טבעו וכוונותיו, מתחילת קיום העולם ועד ימינו.
בעצם עובדה זו מיקם עצמו אלוהים כמהות מציאותית הניתנת לידיעה, להבנה וללימוד, לצורך הגבלת יעילות חייו של היהודי המאמין והצלחתו במשימתו.
ועל כך יש להוסיף גם כי מכיוון שמטרתה המוצהרת של היהדות היא גאולת העולם כולו, לא הגביל אלוהים את האפשרות להבנתו ליהודים מאמינים בלבד, אלא איפשר את הבנת מניעיו ופעולותיו על ידי בני כל האנושות.
בכך יש משום סילוק שייכותה של הגישה האתאיסטית ופתיחת פתח להסבר שכלתני של האל היהודי, שלצורך הבנתו היסודית כל מה שיש בו צורך הוא שכל ישר, יושר ואומץ תבוני.
מבחינה זו, יש בתפישה היהודית לגבי מקומה של האלוהות בעולם את כל הנדרש כדי להצדיק את עצמה כגורם מרכזי בתמונת האנושות, החל מהתפקיד שאותו מילאה בתחילת ההסטוריה האנושית והמשך בתרומת היהדות לאנושות. היום, כאשר היהדות מהווה מרכיב חשוב בעימות הערכים הכולל המקיף את העולם, ניתן, דווקא בשל העובדה שהאל היהודי אינו נמצא מעבר להשגת השכל האנושי, להסביר את המגמה הכללית החיובית של היהדות ולהראות איך ביכולתה של מגמה זו להשפיע על העולם כולו.