האמונה באל כיסוד לאי פעילות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 884
האמונה באל כיסוד לאי פעילות
אחד המיתוסים המבטאים תפישת הפרדה אצל מתנגדי הדת הוא המחשבה שהמסקנה המעשית המשתמעת מאמונה בקיום האל היא אי פעילות, אם בתחום המחשבה ואם בתחום המאמץ המעשי: יש החושבים כי המאמין באלוהים משוחרר מלפתור לעצמו את בעיות החיים ואחת מן השניים: לשיטתו, או שהוא איננו מחוייב לעשות כי אלוהים עושה למענו או שהוא איננו מחוייב לחשוב כי אלוהים חושב למענו וכל מה שהוא צריך לעשות הוא לקיים מצוות (שמשמעו, עבור המחזיק במיתוס שלעיל למלא הוראות ללא בדיקה וערעור ולכן ללא מחשבה).
אלה ואלה טועים. הראשונים טועים מכיוון שאין משמעות קיום האל, עבור המאמין, שחרור מעבודה - אלא להיפך: קיומה של עבודה רבה ומשימה שיש למלא שהיא גדולה כחיים עצמם. בתחום המחשבה אין קיום המצוות היהודיות מטלה משוללת מחשבה אלא פעילות התובעת מחשבה מקיפה, מעמיקה ומאומצת הרבה יותר מן הנהוג אצל הציבור הלא-מאמין.
מחשבה מסוג זה – אשר גם מומלצת על ידי המסורת היהודית כחלק מהלימוד שנהוג במוסדות הלימוד המהווים חלק אינטגרלי בממסד הדתי - מעודדת ביקרתיות ובדיקה ואיננה מאפשרת, למעשה, ציות סביל. בכל מקרה, המאמין באלוהים מתחייב לחשיבה רבה ולמאמץ גדול, הגדולים בהרבה מהנדרש באופן ממוצע בציבור הלא-מאמין.
בהקשר זה כדאי לציין כי קיים מיתוס כוזב המציג את הקיום הראשוני של האדם בגן-העדן ככזה המשולל פעולה ועמל, אך אין הדבר תואם את האמת: למעשה, הוצב האדם בגן העדן כדי לעבוד בו, כשהעבודה שבה מדובר יכולה לשמש כיסוד להבנת כל פעולת האדם בעולם; דבר זה נובע מכך שהתמליל המדויק של התורה אומר שמשימת האדם לגבי גן העדן היא "לעובדה ולשומרה". שני מושגים אלה מתמצתים את מה שנדרש למעשה מהאדם לגבי כל ערך שבו הוא חפץ מן העולם: לעמול על מנת להשיגו ואז לשמור על קיומו.