הגמרא.: מחשבות

 

הגמרא: מחשבות

מדוע פועלת הגמרא בצורה של סיפורים? כי הסיפורים הם הצורה שבה מגיע האדם בצורה המהירה ביותר לידיעת ההקשר הנתון. מבחינה זו מהווה הגמרא ביטוי להמשכו של קו יהודי שתחילתו בסיפור בריאת העולם.

למעשה, זהו המיתוס היהודי המורחב לרמה יישומית; באמצעות דגם מציאותי ניתן לתת רעיון על המציאות בצורה הטובה ביותר כי מדובר בדגם מושלם. מדרך הטיפול בדגם ניתן ללמוד על דרך הראייה של האל את הדברים, במיוחד כשמדובר בגמרא, שבה אין הוא מופיע בגורם מעורב בבעיות המועלות או בפתרונות המוצעים לפתרונן. היסוד הפעיל בגמרא הוא השכל. במובן זה ניתן לראות במעורבות של השכל כפוסק הלכה הצהרה על מה שנחשב ביהדות הכוח האלוהי במציאות העובדתית.

במובן זה, מטרת הדיון התלמודי – כמו זו של הסיפורים במקרא - היא לפתח את הכוח האלוהי באדם, שנקרא בהקשרים אחרים כוח השכל, התבונה או המחשבה.

הדבר בא לידי ביטוי בקיומם בגמרא של עקרונות חשיבה, התואמים את הלוגיקה הפילוסופית כמו חוק אי הסתירה: סתירות לא תיתכנה. בצמוד לכך, מרוכז הדיון התלמודי בנסיון להשיג פסיקה, שמשמעה פתרון אחד, סופי ומעשי לבעיות שעולות בה.

נושא חשוב אחר הקשור לקיומו של התלמוד והחיוב לעסוק בו גם יחד הוא שכל אדם יכול ללמוד וצריך ללמוד. בכך מודגשת ההכרה ביכולת החשיבה האנושית וגם בתפקידה כמקור הזכות לקביעת הלכה. במובן זה, מהווה הגמרא היהודית ביטוי לכך שמקור סמכויות השיפוט העליון ביהדות הוא שכלתני ויחידאי: כל אדם הוא יחידה שופטת עצמאית בעלת זכויות החלטה וביצוע, המהווה מערכת שופטת ומבצעת.

בנוסף לכך, מעלה הדבר אפשרות תיאורטית חשובה: שיש בלימוד כדי לבנות תחושת מלאות שהיא חלק מהאושר האנושי, שעליה ניתן לבסס ענין וריתוק עד גיל מתקדם ביותר ללא גבול.

נתונים נוספים