יהדות כקניניות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 790
היהדות כקניניות (*)
הקניניות (הקפיטליזם) היא העקרון שעליו מתבססת היהדות; לפי התיאוריה המוצגת להלן, המושג "קניניות" איננו רק מונח מתחום הכלכלה אלא - קודם לכל - עקרון מטפיסי, כלומר עקרון רוחני הנמצא ביסוד המציאות כולה.
כל פעילות חיים היא קנינית ו/או רכושנית, כלומר כזו שבאמצעותה מתבצעת קניית קנין. מכך, היהדות מבוססת, רובה ככולה, על הקפיטליזם (מושג הקפיטל = קנין).
יותר משהחיים נזקקים לקנין, הם עצמם קנין, במובן שבו מושג הקנין אינו רק שם עצם אלא גם שם פעולה – פעולה שהיא לא רק תנאי לקיום ולחיים אלא שהיא החיים בעצמם: פעולות החיים הן כולן פעולות קנין, כלומר כאלה שבאמצעותן בני האדם קונים את הערכים שלהם הם זקוקים, החל מרמת הצרכים הרוחניים (למשל, גדילה רוחנית על ידי למידה) וכלה ברמת הצרכים הביולוגיים.
הפרשנות המקובלת לרעיון הקפיטליסטי נוטעת אותו – בדרך כלל כאנטי-תיזה לרעיון הסוציאליסטי – בשדה מדע החברה (הפוליטיקה) ובמיוחד בתחום הכלכלה. ככזה, הוא דוגל בזכות האדם היסודית, זכות הקנין, ובחופש הפוליטי המוחלט שצריך להישמר לאדם היצרן, בעל הקנין, כמו הזכות הטבעית לחיים.
דרך היהדות הופך מושג הקפיטליזם מפוליטי למטפיסי. בתפישתה הפילוסופית-המטפיסית, מרחיבה היהדות את הקפיטליזם להיקף כלל-מציאותי, קודם כל בכך שהיא מעניקה למהות המטפיסית היסודית בשיטתה, האל, מעמד של קניין ובכך מנציחה את מושג הקניניות ומעמידה אותו על בסיס יציב אשר מעניק לו את הביסוס המוסרי וההגיוני כדלקמן: עפ"י התורה היהודית מהווה הפעולה הראשונה של המהות החיה הראשונה - בריאת העולם. בפעולת הבריאה הזו מתבססת גם זכותו של הבורא על יצירתו, שהם קשר הקנין שבין הקונה למקנהו. מאותה נקודה ראשונית בתולדות העולם, רוכש האל את התואר "קונה שמיים וארץ" ופעולת היסוד של קנייה זו של שמים וארץ, היא המתחילה שלשלת של ציוויים אשר מוצדקים בעטייה: האל, שהוא בעליו של העולם בתוקף קנייתו אותם, מצווה לאדם את המשך קניית העולם ב"פרו ורבו ומלאו את הארץ וגו'".
עד כאן מתוארת בסיפור הבריאה, שהוא הדרך היהודית להגדיר את העקרונות (הנוסחאות הרוחניים) הנמצאים ביסוד העולם, נוסחת המעמד המטפיסי של הקניניות לפי היהדות: כל הקיים כפוף לזכות בעלות המבוססת על יצירתו של קיים זה.
לפי זה יש להבין גם את שתי הטרמינולוגיות העיקריות המעורבות: הדתית והפילוסופית. מבחינה דתית, כלומר מבחינתו של שומר המצוות, הקניניות היא עיקרון מלא עולם, אשר עובדת היותו נגזרת ממעשה האל די בה כדי להצדיקו בתחום הפעולה היהודית והאנושית.
(*) קניניות = קפיטליזם. הגישה המטפיסית / פוליטית המבוססת על זכות ועקרון הקנין.
מבחינה פילוסופית, כלומר מבחינתו של האדם בעל המודעות האוניברסלית, קובעת המטפיסיקה היהודית, כפי זה בא לידי ביטוי בסיפור בריאת העולם, שהיצירה היא יסוד פעולת הקנין; על יסוד ההנחה הפילוסופית המקובלת לגבי היחס בין המטפיסי לאנושי, משמעות דבר זה היא הצהרה על כך שזכות הקנין נרכשת, קודם כל, באמצעות ייצור – ושהמציאות כולה היא קנינית.
בהקשר זה יש לציין כי הלוגיקה של השיטה היהודית מנחה את האדם היהודי לפעול על פי עקרונות מטפיסיים, שאותם הוא מעתיק ישירות ממעשי האל; היהודי מצטווה, למשל, לשמור שבת בשל שביתת האל, ששבת ממלאכת בריאת העולם ביום השביעי. לפי צורת העמדת הדברים ניתן להסיק ולהקיש שמבחינת הפילוסופיה היהודית, מוצדקת הפעולה האנושית היהודית באמצעות פעולת האל כשלעצמה, כלומר שדי בעצם העובדה שהאל עשה מעשה כדי להצדיק את עשייתו על ידי היהודי.
לוגיקה יהודית זו מבססת גם את טעמי המצוות אשר אינן מחייבות את האדם שאינו יהודי ולכן גם אינן אוניברסליות אלא הקשריות ומסויימות ולא ניתן לראותן כאמיתות פילוסופיות. ככאלה, יש להבחין ביניהן לבין העובדה שהקב"ה מנחיל לעם היהודי, הממשיך את מעשי אבותיו, את הציוויים לגבי גישת הצדק היהודית, על אף שזו מבצרת את מעמד הקנין בעולם ומפיצה בו את המודעות לקניניות המטפיסית.
בהסטוריה הכתובה בתורה מפורטים מעשי העם היהודי, שבהם הנחלת הצדק הקניני, החל מתיקון השווקים ו/או המטבעות על ידי יעקב אבינו ועד לקבלת חוקת היהדות, מצוותיה ודיניה הראשיים במעמד הר סיני, שהוא מעמד ההסכמה של העם היהודי לתעודתו ותחילתה של המורשת הגדולה והפעילה של התלמוד וההלכה היהודיים שנושא הקנין מבריח אותם מהחל ועד כלה בהיותו הנושא הראשי שלהם.
אלה הופכים את העם היהודי לשליח של בשורת הקניניות המטפיסית – לנציג שלה עלי אדמות, וגם לנציגו של דבר בורא העולם, שככזה הוא בעל זכות הקנין הראשי בו. בהקשר הקניניות, דבר האל, שהוא גם דבר יוצר העולם, הוא גם מקור הסמכות לגבי הגדרת צורת ניהול העולם ומה שיתרחש בתוצר מעשיו זה.
את שלב ההשתלשלות הבא ניתן למתוח בקו אחד מהמשכו של הסיפור התנ"כי, דרך ההסטוריה של העם היהודי ועד לימינו. קו אחד זה דן בהוצאת עקרונות הקניניות מהכוח אל הפועל בהסטוריה של העם היהודי ושל האנושות בכלל, כאשר מאז אבות היהדות מהווה העם היהודי את השחקן הראשי בהצגת התכלית הכלל-עולמית הזו, שמטרתה הסופית, כפי שהיא מוצהרת על ידי היהדות, היא תיקון העולם: הבאתו למצב של צדק.
צדק הוא מצב של קניניות מושלמת, כלומר כזה שבו זכויות הקנין של כל היצרנים קיימות כשהן שמורות ומוגנות, ובכללן זכויותיו של הבורא (**), המהוות את קנה המידה שעל פיו מתקיימות ונשמרות זכויות היצרנים האנושיים, בין אם הם יחידים, קבוצות ו/או עמים.
(**) הבורא = אלוהים עפ"י הדת. המציאות עפ"י הפילוסופיה. בשני המקרים ציות להם הוא יסוד הקיום והשמירה של כל המהויות החיות.
בהקשר זה מופיעה הקניניות בהסטוריה האנושית, כשהיא מופצת בו על ידי היהדות, המשמשת לה מדריכה ראשית; היהדות נשאה מאז הקמתה, בתוקף אחיזתה בעקרונות הצדק הקניניים, במשא הדרכת העולם האנושי לגבי הדרך הראוייה לפעולה, במטרה להגיע לקניניות האפשרית הגדולה ביותר. בהקשר זה, מבוססת הברכה היהודית "לתיקון עולם במלכות שדי" על העקרון שלצורך הגשמת התכלית האלוהית יש ללכת בתלם המסלול הדו היבטי, המטפיסי והאנושי גם יחד, שבו נקבע הצדק האנושי לפי הצדק האלוהי.
הצדק האלוהי – מלכות שדי – הוא בשורה היהדות לעולם: הקניניות.
לפי המטפיסיקה היהודית, מוצב בעולם האדם בכלל והיהודי בפרט כדי ליישם חיים של קניית ערכים. היהודי, שהוא שליח דבר אלוהים בעולם, אמור להפיץ בו את הצדק האלוהי; היהודי שואף ל"תיקון עולם" במסגרת הקמת מלכות אנושית, אשר תבטא את המסר האלוהי בצורה שתחנך את העולם כולו. במלכות היהודית האידיאלית יישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו – זכויות הקנין של היחידים יישמרו להם ללא הפרעה חיצונית. חופש הקנין וזכויות הקנין הבלתי-מופרעות הם חלק מההצעה הפוליטית היהודית לעולם, אשר במסגרתה תיושם גם בשורת היהדות לעולם: הקניניות.
מטפיסית, דנה ההסטוריה מאז בריאת העולם בהיבט של רכישת זכויות הקנין של העמים בעולם, כשהוא מתפתח ביחס ישר להתפתחות התבונה האנושית בכל חברה; התפתחות התבונה מאפשרת חופש הולך וגדל של עיסוק בניה של החברה ביצרנות; היצרנות היא הנתיב היעיל ביותר לקניניות: ביחס ישר לגדילת מידת החופש בחברה, היא מגדילה את סך קניניו של היחיד היצרן, ומאפשרת לו להגדיל את אפשרויות הקניניות של בני חברתו.
בשל מתקפות רבות, מגוונות ובעלות עוצמה אשר התרבות היהודית והשקפותיה ספגו במשך הדורות, ירדה אף מודעותה העצמית של היהדות למידת הקניניות שלה, אך זו מודגמת בהסטוריה הקנינית שלה, המתחילה בסיפורי האבות, שהיו יצרנים שצברו עושר ואפשרויות כלכליות גדולות דרך אמצעיהם. סיפורי התורה הם, למעשה, תיאור ההתפתחות הקנינית של ראשוני העם, ובהם מובא לידי ביטוי עקרון קנין האדמה, המרעה ועוד יסודות המבססים את החיים, קודם כל מבחינת דרך קיומם החמרית – ולאחר מכן מבחינת היותם משרתי ערכים אנושיים רוחניים יותר. אין זה המקום להציג את מלוא היריעה או אפילו חלק גדול ממנה, אך חשוב לציין כי כל אחד מהנושאים הבעייתיים במדיניות זמננו בכלל ובעניני היהדות בפרט הוא, ביסודו, בעיה קנינית.
את שיאה של ההתפתחות היהודית מציינת היהדות במתן התורה, וזהו היסוד להתפתחות מדעית של הלכה המתבססת על התורה, אשר מהווה מפתח ערכים משוכלל, שיש בו כדי לבסס יסוד חוקי וחוקתי לקיומו ולכלכלתו של העולם האנושי כולו. ההלכה היהודית, עד כמה שהיא נוגעת למסחר, מהווה את תלכיד הידע המעמיק והמעודכן ביותר הקיים היום באנושות, מבחינת ההיקף של טיפולו במציאות.
הקניניות ידועה כקפיטליזם – שיטה המבוססת על קנין; לדבר יש משמעות מטפיסית כי הקניניות מתפקדת כעקרון חיים קיומי יסודי, כי בכל פעולות החיים עוסק האדם ברכישת ערכים ובשאיפה להגדיל את קנינו, חמרית או רוחנית(*).ברוח זו אין לראות את הקפיטליזם אחת משתיים או יותר אפשרויות להתנהלות חיים אלא ביטוי להיבט יסודי של חיים, שאין החיים יכולים בלעדיו.
על יסוד זה ניתן גם להבין כי מה שהסוציאליזם מתיימר לבטא אינו שונה עקרונית מהקפיטליזם אלא מהווה חלק ממנו. הקניניות איננה דבר שניתן להתקיים בלעדיו או מעבר לו, אך החברתאיות (הסוציאליזם) יוצרת אשליה שהיא איננה עולה בקנה אחד עימו וזו כמובן הגישה המפרידה בין היחיד לכלל ובין הענין היחידאי לענין החברתי. אך בחברה בריאה, כמו בגוף בריא, יש כיוון אחד, מקביל ומשותף להתפתחות החלקים והשלם – וכל עליה בכוחו של האחד מהווה גם חיזוק ולפיכך עליה בכוחו של משנהו, המשלים אותו.
מכך נובע עקרון יסוד הבא לידי ביטוי בקניניות אך לא תמיד מזוהה עימה: שיתוף הפעולה. בדרך כלל נוהגים לראות בקניניות ביטוי של תחרותיות, אך, למעשה, שיתוף הפעולה מהווה יסוד אפייני יותר לשיטה הקנינית מתחרות: בצד עובדת קיומם של סוחרים, המתחרים זה בזה כדי להשיג עיסקה מסויימת עבור רווחיו של אחד מהם, קיימים תחומים רבים ומגוונים שבהם נוצרים מוצרים המערבים יותר מיצרן אחד, דבר המעיד על שיתופיות.
שיתוף פעולה כזה, אשר עליו ממליצה המסורת היהודית במסגרת פעולות משותפות כהקמת המשכן, קיים, למעשה, בכל פעולה אנושית עסקית. למעשה, בימינו לא ניתן לחשוב על פעולה יסודית כמו הקמת בית – או מסע - בלי לערב את שיתופם של עשרות בני אדם, אשר כל אחד מהם מספק את פרי עמלו לפרוייקט המשותף. למעשה, את המסר של שיתופיות כלל-עולמית, שאנו נהנים ממנה בעולם של היום, מסרה לתרבות היהדות. היא עשתה זאת, קודם כל, לפני דורות רבים, במסריה הדתיים, שבאו לידי ביטוי במפעלים של מסחר בין-מדינתי כמו זה של המלך שלמה, המפורטים בתנ"ך. את החלק השני, הארוך והמפורט, מסרה היהדות לאנושות באמצעות פעילותה ההסטורית מאז ימי התנ"ך ועד ימינו.
המסחר היהודי פרץ על פני הארץ כולה במשך אלפיים שנים של גלות, כאשר היהודים עוסקים בפיתוח נמרץ של היכולת המסחרית של האנושות דרך פעילות עסקית הקשורה לכלכלה המוניטרית. תחום זה הוא שהיווה, למעשה, את הבנקאות העולמית הראשונה, באשר הוא ראה את האפשרויות הגלובליות הטמונות בצורות המימון בארצות שונות ובכך האיץ את המכנה המשותף הקניני של אומות, והציב את האנטי-תיזה לנוהג הברברי של ביזה מקפת, שהיה האלטרנטיבה הקדומה ליחסי אנוש.
(*).אחד מן הדברים שחשוב להדגיש, בהקשר זה, הוא שאם מתרחשת העלאת אפשרות הסוציאליזם כאלטרנטיבה נגדית לקפיטליזם, יש לבטלה מני ובי ולהצהיר כי הסוציאליזם איננו בכלל תיאוריה מעשית. זה מכיוון שאת היחס בין הסוציאליזם לקפיטליזם יש לראות כיחס בין צל לאור: בזמן שהאור הוא יש בעל משמעות עצמאית, אין הצל בעל קיום כלל: כל מה שהוא מצביע עליו הוא היעדר האור. לסוציאליזם כשיטת חיים אין קיום משל עצמו כי כל פעולת החיים מבוססת על קניניות . את הנושא יש להדגיש כך: לא מדובר בבחירה בין קפיטליזם לסוציאליזם או בין ימין לשמאל אלא כציון העובדה שהקפיטליזם ניצב, בפני עצמו, כאפשרות המקפת האחת והיחידה, המייצגת חיים ואת כל מה שנתפס כחיובי בסוציאליזם (קרי אהבה חמלה הזדהות אמפטיה וכיו"ב).
בחינה אובייקטיבית של הקשר בין הקמת מלכות ישראל והמסחר של שלמה עם מדינות זרות לבין הפעילות הכלכלית של היהדות הגולה בעולם במשך אלפי שנים של התפתחות הסחר העולמי, מביאה, בהכרח, למסקנה שהתפתחותו המסחרית של העולם ניזונה מעקרונות הקניניות שחוזקו בעולם על ידי היהדות לאורך ההסטוריה שלה.
כפי שביחסים בין רוח לחומר אין מעמד לאחד מהם בלי השני, מבוססת הקניניות העולמית על העקרון שרכישה, כיבוש ושליטה נמצאים ביסוד החיים, והם מבטאים, יחדיו, את הרעיון שלקנות זה לחיות. היהדות הביאה לעולם את הרעיון שקניה איננה אחת מפעולות החיים היסודיות אלא העיקרית שבהן – והאדם, כמו היהודי, הוא היצור הקונה את עולמו, בכוח, כאשר הוא רוכש ערכים חיוביים ומפיץ אותם בעולם. כסוחרים, כבנקאים וכיועצים כלכליים, הביאו היהודים לעולם את השפע הכלכלי, שהגיע לשיאו בתקופה המודרנית, אך הסיפור הקניני של היהדות ושל העולם עדיין לא תם; יש להניח כי לפעילות היהודית הקנינית, הן בתחום הרוח והן בתחום החומר, עוד יש מה להביא לעולם.