הכוח היהודי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 868
הכוח היהודי
הכוח היהודי הוא, אולי, הגורם החזק ביותר במכלול הישות האנושית. במלוא משמעותו של מושג הכוח, מדובר בפוטנציאל. כלומר: במה שיכול לבוא לידי יישום בפעולה לטוב או לרע, תלוי בבחירתם של היחידים הכלולים בהגדרת העם היהודי. הגדרה זו מצהירה על יכולתם היסודית כעל היותם נתונים במסגרת מצב מטפיסי, שאותו יכולים הם לממש, להביא לידי פעולה, באמצעות בחירתם, הבנתם ורצונם.
היהודי מנחיל לעולם, באמצעות השפעתו על כלל האנושות, ערכים מסוימים. ככלל ניתן לומר כי כוחו של היהודי הוא מציאותי, כלומר כזה המתבטא ביכולתו לפעול בהתאמה למציאות, תוך הגברתה של זו והעצמתה. מצורת הצגה זו ניתן להבין את מושג המציאות כדינמי במהותו. באיזה מובן? במובן זה שבצד העובדה שעקרונות היסוד שלו נשארים קבועים ונצחיים, משתנות המידות והכמויות של הפרטים העובדתיים הממלאים אותו.
אם נמשיל את המציאות כולה – או את העולם שנברא על ידי האל – ליער, הרי הוא גדל וצומח כל הזמן מבחינת כמות ומגוון הצמחיה הממלאת אותו. גדילה זו מתרחשת בתחום הניתן למדידת ההשתנות העובדתית, אך אין היא חלה על עקרונות הצמיחה, אשר נקבעו עם התחלת התהליך ואינם נתונים לשינוי. דומה לכך היא משמעות קיומו של העם היהודי באנושות. ניתן לראות קיום זה כזרז, המאיץ את מטרותיו של העולם באמצעות פעולה ממוקדת יחסית של בני האדם הכלולים בו.
זו הסיבה היסודית לכך שאף כי היהדות מהווה, בהגדרה, סוג מסויים של כוח מציאותי, היא כפופה ליכולת האנושית היסודית, הבחירה החופשית, הקובעת את הצורה המסוימת בא תבוא לכלל יישום במציאות. בהתאמה לכך תקבע הבחירה היחידאית, בכל הקשר נתון, את מידת יהדותו של היחיד המסוים, כלומר את המידה שבה תהווה פעולתו תרומה לענין הראשי שלשמו קיימת היהדות בעולם. מבחינה זו יכול היחיד היהודי להפעיל את הכוח הניתן לו על ידי טבע קיומו לטוב או לרע, לצרכי יצירה או להרס.
ובו בזמן, יכול גם אדם שאינו יהודי להיכנס אל המימד היהודי אם, במידה ובה נוצרים התנאים המאפשרים זאת, הוא מתאים את עצמו למצב היהודי והופך את עצמו לכוח פעיל במציאות. ביהדות נקרא התהליך "גיור" ומשמעו היותה של היהדות, כמעמד מטפיסי, כפופה לבחירתו של היחיד האנושי. במסורת היהודית מודגשת אפשרות זו בעובדה שחלק ניכר מגדוליה של היהדות באו אליה מחוצה לה, באמצעות הכרתם בערכיה ואימוצם.
למעשה, ניתן לראות את הכוח היהודי ככוח החיים הראשי של האנושות, לפחות מבחינת עוצמתו המיוחדת. עוצה זו מאפשרת לו להאיץ את הפעילות החיובית של החיים בעולם באמצעות תכונות אנושיות חיוביות, שהראשית בהם היא זיהוי עובדות המציאות בהקשר התואם את עובדות הקיום, המאפשר לתמוך בו בכל הופעותיו עלי אדמות. לפיכך, בתחומים שונים של חיים מגלה היהדות כוח פעולה חזק, המפרה את סביבתו בתהליך הנמשך כבר מזה אלפי שנים.
את הכוח היהודי ניתן, במובן זה, להכתיר בתואר כוח חיים, באשר הוא מביא אל הפועל את תכונות היסוד שלו והופך את ידיעתו המופשטת למהויות עובדתיות מעשיות במימד העולם הזה. בהקשר זה, היוצא נגד היהדות, המבטאת את יפעתו של עולם זה, מתבטא בדרך כלל בדחייתו את העולם הזה, אותו הוא רואה, בניגוד ליהדות, כמקום של חטא.