הרפתקאותיו של מאושר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 783
הרפתקאותיו של מאושר
זהו, אולי, הסיפור האמיתי על העם היהודי. מעבר לכל הצרות הנוראות שכוללות תולדותיו של העם הזה, מצביעות העובדות הנוגעות להוויית קיומו על עוצמה מיוחדת של חיים יצרניים, האפיינית לבני אדם שנמצאים במצב של אושר.
בהקשר זה יש לזכור כי האושר מציין התאמה בין מצב רוחני – החשיבה והרעיונות הנמצאים בתודעת האדם שבו מדובר – לבין הוויית החיים – הפעולה שבה הוא נוקט ביחס למצב רוחו. התאמה זו אין משמעותה חיובית, בהכרח. זו מותנית, כמובן, בהתאמה למציאות. אחר הכל, אדם מאושר יכול להיות גם טועה. זה, מכל מקום ההבדל בין הערכת היהודים כיחידים לבין הערכתם כעם, ככוח תרבותי.
כעם, אין ספק שהיהדות העניקה לאנושות ערכים רבים וקידמה אותה החל מהופעתה על בימת העולם. את זאת ניתן להסיק מן הסכום הכולל של התרומה שהעניק עם זה לאנושות לאורך ההסטוריה – ומעצם התרומה שהוא נותן לה גם היום, דרך פעילותם החיובית של בניו בתחומים רבים ושונים, החל ממדע וכלה באמנות.
בכל אלה לא ניתן להתעלם מהכשרון האנושי המיוחד אשר הציב את עצמו, פעם אחר פעם, לטוב ולרע, ברבות מנקודות המפנה הפוליטיות של האנושות, בהשאירו את חותמו עליהן דרך אישיו היחודיים. איך, למשל, היתה נראית המאה ה20 בלעדי מרכס, פרויד ואינשטיין היהודיים? קשה לדעת, אך אין ספק שהיא היתה, במובנים רבים, שונה לגמרי. בכל מקרה, מדגימים בני העם היהודי עוצמה ייחודית של כוח יצירה והשפעה מני ימי קדם ועד היום.
משמעות דברים אלה היא שהיהודי מייצג את הרמה הגבוהה של הפוטנציאל האנושי. עם זאת, שומה להיות זהירים: מדובר בפוטנציאל, שכאשר לעצמו, כמוהו ככוחו של מנוע. הוא אינו קובע את כיוון התנועה האנושי – את המוסריות - אלא רק את העצמה שבה ינוע האדם. הוא אינו קובע את מהות המימוש ותוצאותיו, אלא את אפשרויותיו.
להיות יהודי משמעו הגדרת פוטנציאל ומחוייבות מטפיסית לממשו – אך לא מדובר בנושא פוליטי, ולכן גם אין בעובדה זו משום כפיה לעשות זאת בצורה כזו או אחרת. פוטנציאל זה בא לידי ביטוי ברוחו של היחיד היהודי, בכך שהיא חשה מודעות חזקה למתחולל במציאות ולהיותה חלק פעיל בעולם. דבר זה הופך את היהודי היחיד לפעיל במיוחד ואת היהדות, ככוח אנושי, לדרגת מעשיות גבוהה. לכך המעשיות של היהדות קיימת גם ברמת היחיד וגם ברמת הכלל – ברמת היחיד היא באה לידי ביטוי בכך שהיא מעניקה ליחידיה אושר אישי וברמת הכלל בכך שיחידיה הביאו לאנושות את התרומה המקובצת הגדולה ביותר.
במסורת היהודית יש הצדקה לחיי הפרט למען עצמו וגם למען תיקון עולם – ולמעשה יש בין שני אלה טווח שמגדיר אפשרות בחירת ליחיד לפעול בכל נקודה על טווח זה. בכך מבוטאת ביהדות תפישת אחדות המציאות, באמצעות היחס ההיבטי בין פעולתו של היחיד למען עצמו לבין פעולתו למען העולם, כשני צדדיה המשלימים של אותה פעולה.