התורה כמטפיסיקה

 

התורה כמטפיסיקה

הפרקים הראשונים של התורה הם המטפיסיקה של הפילוסופיה היהודית. זוהי מטפיסיקה בכל מובן שהוא, במיוחד מכיוון שהיא דנה בעקרונות היסוד הנצחיים שנמצאים ביסוד המציאות, ויש לה שני מאפיינים חשובים:

1. היא מניחה את מושגי היסוד שכל המושגים האחרים נגזרים מהם (והדבר מבוטא בכך שהמלים שכל שאר התנ"ך נכתב בהן הן אותם מלים ותחביר של הפרקים הראשונים שלו. התחביר, חשוב להבין, גם הוא מגלם הנחות יסוד – ובנוסף לכך אין לשכוח שבעברית יש גם לאותיות ערך מושגי (*).

2. מטפיסיקה זו מומחשת מבחינה אסתטית בצורה שמאפשרת שקיפות מירבית, כלומר את הבנתם של כל בני האדם ללא הבדל מין, גזע, גיל או רמה שכלית (ובכ"ז, כפי הנראה, מותאמת במיוחד ליהודים). זהו, למעשה, היסוד להבנתם של סיפורי התורה בעולם.

(*) חשוב לציין, בהקשר זה, כי התורה שומרת את הערכים היסודיים שלה רק בהקשר של הלשון העברית, המקורית, שבה נכתבה, כי מושגיה מבוססים על השפה עד לרמת האותיות ולכן אינם ניתנים, למעשה, לתרגום, עפ"י עקרון הדומה לזה שלפיו לא ניתן לתרגם נוסחאות מתימטיות. במובן זה לשון הקודש היא המתימטיקה, שתובעת הבנת סימניה באופן אוניברסלי, שהבנתה דורשת את לימודה ולא את לימוד תרגומה.

בהקשר זה, לצורך הבנה נאותה של הכתוב בתורה ובמיוחד בפרקים הראשונים שלה יש להתנגד ולקעקע קודם כל את מיתוס האפשרות שניתן לתרגם את התורה כאילו היה מדובר בשפה רגילה. המחשבה שניתן להבין במלואו את התמליל התנכ"י כשהוא מתורגם איננה מבוססת על אמת.

נתונים נוספים