ואהבת

ואהבת

 

האמירה-מצווה "ואהבת את ד'" נראית כמנוגדת ליחס שכל-רגש בעיקרון, מכיוון שהיא מצביעה על כך שניתן לתכנן את הרגש. את הרגש באופן מסויים ולא את מערכת הרגשות או את יחסה לשכל, אלא את תכני השכל, לפי בחירת האדם, וכך להפיק אהבה או שנאה.

אך באם נצא מתוך הנחה שאין אפשרות במסורת לצוות על סתירה, נוכל לראות במצווה זו את הדרך שבה, בדיוק, רוצה אלוהים להביא את האדם לכך שיאהב אותו - דרך השכל. כלומר שההנחה האלוהית היא שככל שידע האדם את האלוהים יותר ואת מעשיו עבורו יאהב אותו יותר. זהו גם מה שרוצה אב מילדיו ומורה מתלמידיו: אהבה שסיבותיה עימה, מכיוון שאהבה נטולת סיבתיות איננה אפשרית.

הנדיב – וזהו מעמד האל כלפי האדם – איננו חפץ בבלתי אפשרי, אך הוא מעוניין, בסופו של דבר, ברגש, במצב של אהבה, כתשלום על נדיבותו. יהיה זה אך הגיוני להניח כי הדרך לאהבה תעבור דרך המודעות השכלית לתרומתו של האל לאדם. כך, כאשר הוא מגדיר את חפצו באהבה, זה צריך להיות מובן מאליו למי שמבין שאהבה היא תוצר של ידיעה, שעליו להגדיל את ידיעתו כדי להגיע למצב של אהבה.

עם זאת, דבר זה מחייב בדיקה מחודשת של נושאי האהבה התלויה בדבר והמתן בסתר - אלא אם כן מכוון הדבר לרווח גדול יותר מזה המתקבל על ידם. פתרון אפשרי לבעייה הוא ענין הסתר הפנים שנגרם כתוצאה מאלילות: זה שנותן, אם הוא רואה שיש סכנה שזה שמקבל ייתפש לאלילות - כלומר: יתפש להיות משועבד למי שנותן לו או לחטוא בהרגשת שיעבוד, הוא מעדיף שהמקבל יידע רק על העיקרון שבזכותו נעזר ומניח לו להוציא את המסקנות בעצמו, כדי שלא להיות במצב שבו המקבל משתעבד לו. מה שקיים במתן בסתר הוא חוסר הקשר האישי ועל ידי כך סילוק החשד שמדובר בפעולה שנעשית לצורך שיעבוד.

כך, גם האל אשר מבצע את נתינתו דרך הטבע, מסתכן בכך שהוא ייתפש על ידי בני אדם כטבע עצמו, כלומר: כמערכת חומרית אינרציאלית ודטרמיניסטית - וככזו אין על מה להודות או לאהוב כי גורם הבחירה שלו מסולק עם עובדת היותו גורם מכני חסר-אישיות.

הטבע, כמכונה, איננו יכול לקבל יחס רגשי של אהבה אישית ע"ס פעולותיו לטובת האדם אם אין לו ברירה אחרת. אך במובן זה ניתן גם לראות מדוע נושא הבחירה הוא הקרדינלי כשמדובר בהבדל העקרוני בין אלוהים והטבע: תהליכי הטבע אינם נבחרים ועל כן אין משמעות לראותם כראויים לשכר כלשהו. פעולות האל כן.

אך אם אין האדם מושפע באופן חמור מתפישה חומרנית הוא יכול לאהוב את המציאות ואת ביטוייה והוא אכן עושה זאת. העובדה היא שהוא אוהב ארצות ובעלי חיים אף על פי שאין בהם גורם של בחירה. עם זאת, הוא אוהב על יסוד מה שהוא מרוויח מקיומם וההנאה שהוא נהנה מקיום זה. אך עם זאת, אוהב האדם במיוחד ויותר מכל אישיות בוחרת, ועל כן יאהב אדם יותר מכל גורם טבעי את ילדיו, אשתו וידידיו – שהם בני האדם הקרובים אליו בעולמו. האהבה שהוא אמור לאהוב בה את אלוהים כמוה כאהבתו לאדם שבוחר בטוב ורואה, במסגרת הטוב, את האדם כמושא ראוי להערכה ולעזרה. לכן, מסתמכת אהבתו של האדם על ההערכה הרציונלית שלו את האל שבוחר בעשיית טוב למענו.

נתונים נוספים