ונזכור

 

ונזכור

 

כוח הזכרון הוא, אולי, הכוח הראשי של אומתנו.

העם היהודי של היום נשען על מה שהיה בעבר לא רק במובן המופשט, הרעיוני, של התרפקות רגשית על "מה שהיה פעם" אלא במובן המעשי, הטכני של יצירתם המעשית של גדולי האומה בהסטוריה היהודית, אשר דאגו להוריש לנו, צאצאיהם, את האמצעים להחזקה ואחזקה של זכרון אדירים.

גבורתנו היום היא, למעשה, בכוח הזכרון האדיר של גדולי הרוח שלנו.

אפילו אם כל מה שנעשה יהיה רק לזכור, יצאנו נשכרים.

כל מה שיש לנו, הנגזלים, נשען על כוח זכרוננו את מה שהיה לנו; כל מה שאבד, הושמד, נבזז ונגזל מידינו קיים רק בזכרוננו ומוחזק בקיום על ידי כוח הזכרון של עמנו.

אנו גמורים ביחס ישר לשכחה שלנו וקיימים ביחס ישר לזכרוננו את מורשתנו.

בכוח זכרוננו תלויים דורות העתיד שלנו ועתידה של כל אומתנו. כל התכלית שאומתנו אמורה לשרת קיימת במה שאנו זוכרים, בתוכן דורות רבים של אירועים שאיננו שוכחים, שממלאים את ארונות ספרינו ומוסדותינו.

במשך שנים רבות נעשו, על ידי כל מי שיוצא נגדנו, נסיונות לשבש את זכרונותינו. נסיונות אלה לא צלחו והזכרונות שמורים, חיים וקיימים. זה, כשלעצמו, מהווה משימה קדושה.

אנו, הזוכרים, אל לנו לשכוח.

נתונים נוספים