חובשי כיפה חסרי אמונה

 

חובשי כיפה חסרי אמונה

הנסיון של המועצות המקומיות של יש"ע להיות ריאליים מציג אותם כנאיביים בפוליטיקה הישראלית, כי כל מה שהם מצליחים להשיג בנסיונם לפשר בין עמדותיהם לבין אלה של הקלגסים השלטוניים הוא סוג הפשרות היחידי שניתן בין טוב לרע: עמדות רעות, המנמיכות את רף המוסר הנכון; הם צריכים לקבל בנושא שיעור מהיטלר שנתן לעמו מטרה בצורת כיבוש העולם. איש גם לא צחק על הקומוניסטים כאשר קבעו לעצמם מטרה כלל-עולמית – וקל וחומר ששומרי מצוות, שמחזיקים בכך שעם ישראל נועד לתקן את העולם במלכות שדי, צריכים לראות את עצמם כנציגים של השקפת עולם הדוגלת במשימה כלל-עולמית כזו.

אך לשם כך על חובש הכיפה לאמץ עמדת אמונה שלמה ברעיון זה, ולראות אותו מובע גם בפרטים המעשיים של תרבות הפוליטיקה המקומית.

חכמי היהדות ביקרו את יעקב על כי השפיל עצמו בפני עשיו, בין היתר כי קרא לו שמונה פעמים "אדוני". הם ציינו כי הקב"ה אינו אוהב זאת. כפי שהוסבר הדבר, הוא היה תוצאת השפעת הגלות שבה שהה יעקב לפני ששב לארץ ישראל. זה אולי מסביר את גישתם השפלה של חובשי הכיפה כאשר הם עומדים לפני השליטים המקומיים של מדינת ישראל.

רוב שומרי המצוות אינם מסוגלים ליישם את הדבר כלפי בני עשיו שרוצים למשול בם לא בגלות, אלא בארץ ישראל, והדבר מוביל לפרקים שלמים של השפלה עצמית בפני האויב מבית ומחוץ כאחד – מה שבפועל הוא תוצר של מחסור באמונה שלמה בצדקת הדרך.

נתונים נוספים