יהודי או גנב

 

יהודי או גנב

על מיתוס הדתי הגנב

שקר מסורתי גס, שהיה כלי בידי האנטישמיות העולמית, שהוא גם אחת העלילות החמורות ביותר שייבאה האנטישמיות המקומית לארץ ישראל הוא שיהודי דתי יכול להיות גנב. למעשה, אחרי חמישים שנות חינוך על ידי המדינה, אחראי השמאל להנחלת הרעיון שהיהודי הדתי הוא גנב.

אצל החילוני השמאלני – והיום גם אצל איש המרכז (השמאלני, לעתים, מבלי דעת) – זה "ברור" שה"דתיים" גונבים – והשאלה היא רק איך. מבחינתו, מה שהדתיים עושים זה לגנוב, בין אם מדובר בכספי המדינה או כספי האזרחים הפרטיים, בין אם מדובר בעקיפין, דרך קצבאות, דרך ה"עובדה" ש"אינם עובדים" או ישירות, על ידי רמאות או סתם על ידי מעשי פשע כאלה או אחרים.

דברים אלה נפוצים כל-כך עד שאין, למעשה, צורך בדוגמאות להמחשת הדברים. אך למען דורות העתיד שבהם, במוקדם או במאוחר, תוסר המסיכה מעל פני השקר, יש צורך להצהיר כי לדבר אין רגליים מבחינה לוגית: דתי, בהגדרה, אינו יכול להיות גנב.

אין בנמצא מהות כמו דתי גנב, כי מדובר בסתירה במונחים; בדת אשר אחד מעקרונות היסוד שלה הוא "אל תגנוב" לא יתכן שאדם יהיה דתי וגנב בו בזמן: אם אדם הוא דתי הוא אינו גנב – ואם הוא גנב הוא אינו דתי.

יתרה מזו, היהודי הדתי משקיע חלק ניכר מזמנו בלימוד סוגיות הכרוכות ברכוש ובהיבטיו – והדבר כולל, בהכרח, עיסוק מתמיד בשאלות כמו זכויות הרכוש וכל מה שנלווה אליהן. ממילא הופך הדבר את היהודי כעם וכקבוצת יחידים גם יחד לבעלי התמחות גבוהה במיוחד בכל תחום הרכוש והנלווה אליו. כך, עבור היהודי, "לא תגנוב" אינו רק איסור הלכתי אלא פעילות קבועה של הרוח. למעשה, זהו חלק בלתי נפרד מזהותו של היהודי.

כשגולדה מאיר אמרה שהאמינה כי במדינת היהודים לא יהיו גנבים, היא צדקה הרבה יותר מזה שאמר שכאשר יש יהודים גנבים הוא ראה שהמדינה היהודית נורמלית. כי היהודים אינם "נורמליים"; היהודים אינם ככל העמים – בין היתר כי יהודים לא גונבים. מי שגונב איננו יהודי. בוודאי שניתן למצוא חובשי כיפה השולחים ידם בגניבה – אך הדבר מעיד על כך שהם אינם דתיים. אם להיות יהודי דתי משמעו, בין היתר, לציית ל"לא תגנוב", אז לא קיימת אפשרות שיהודי דתי יגנוב.

דווקא על רקע התפשטותו של רעיון האשמת היהודי בגזל, יש ענין מיוחד בהצהרה מסוג זה, כי משמעותה שגורמים מסויימים בעלי ענין הפכו למטרה את הוקעת היהודי – ודווקא משום שהם בחרו להוקיעו בדבר אשר הפוך לזהותו, משמעות הדבר נסיון לבטל זהות זו.

אם בהגדרה של יהודי כלול העקרון שהוא אינו גונב, אז החדרה של דמות סתירתית כמו יהודי שגונב לחשיבה משמעה התקפה על ההגדרה עצמה. במונחים יהודיים, זו התקפה על עצם קיומה של היהדות. במונחים הסטוריים, מדובר בהתקפה על תרומתה העיקרית של היהדות לאנושות, המתבטאת בעקרונות מוסר אשר שומרים על רכושו של היחיד.

הימצאו של "לא תגנוב" בין הדברות העיקריות של עם ישראל איננו מקרי: יש בכך אמירה על המשמעות שנותנת היהדות לקדושתו של הרכוש הפרטי, הן כזכותו של בעל הרכוש והן כחשיבות שהדבר נותן לכך שההתפתחות האישית של האדם לא תבוסס על רכוש שלא שייך לו בזכות.

בהתאמה לכך, אין מטרת מאמר זה לתקוף את הצד האנטישמי שבהאשמת היהודי בגניבה, אלא להציג את העובדה שהציווי "לא תגנוב" הוא מטפיסי; כמו שאר הדברות, מדובר בהצהרה המבטאת השקפת יסוד ועובדת יסוד לגבי ההתפתחות הנאותה של רוח האדם בכלל, וכפי שהיא באה לידי ביטוי ביהודי בפרט.

משמעות נוספת של מטפיסיות האיסור, בהקשר זה, היא שהיהודי, כיצור אנושי, כסוג של הוייה תודעתית, אינו גונב מעצם הוייתו, כי מוטבע בו על ידי הבריאה הרעיון שהגניבה איננה תואמת מציאות, שיש בה אי יעילות. "לא תגנוב" אין משמעו איסור אלא הצהרה על מה שאין לעשותו עובדתית – ודרך צורת האמירה ניתן להבין את הדבר גם כקביעה: יהודי אינו גונב.

סביר שהרעיון "לא תגנוב", עבור היהודי, נטבע בו על ידי הבורא כפי שטבע בציפור את הרעיון "בני לך קן" ובנחש "הזהר מן האדם". ההבדל הוא רק בבחירה שניתנה לאדם בכלל וליהודי בפרט. הבחירה נמסרה ליהודי על הר סיני ובפועל, במשך כל הדורות שמאז מתן התורה, באמצעות אותה תורה עצמה, אשר מציגה את הרעיון של "לא תגנוב" לפני היהודי כדי שיבחר בו. מה משמעותה של בחירה, בהקשר שבו מדובר על "הטבעה"? משמעות של מימוש פוטנציאל. מבחינה יהודית, היהודי נולד כבעל זהות יהודית בכוח, ופעולותיו, המבוצעות על פי בחירתו, מוציאים אותה אל הפועל ומממשים אותה.

למעשה, מהווה מדינת ישראל איום חי על הזהות היהודית בדיוק מכיוון שהיא מבוססת על שיטה העוסקת בגזל. הסוציאליסט הוא גנב בעצם הרעיון המייסד של הסוציאליזם, שמצווה על גזילת בעל הרכוש במטרה מוצהרת "לחלק את הרכוש מחדש". במובן זה, סוציאליסט שאינו גנב הוא דבר שלא יימצא – אך מנקודת מבטו של המחזיק בשיטה, גניבתו מבוצעת כדי להשיב רכוש גנוב לבעליו. במובן זה, לפחות, מהווה גם הסוציאליסט מאמין בערך הרכוש. אך עם זאת, מהווה מדינה המבוססת על עקרון הסוציאליזם שאלה מתמדת לגבי ערך הרכוש הקיים בה – וערעור על רכושו של האזרח היצרן החי בתחומה.

בהקשר זה, מטיל הדבר על היהודי המבקש לשמור על "לא תגנוב" קשיים גדולים, הן מבחינת הצורך שלו לשמור על רכושו מן הממשל והן מבחינת הבדיקה שעליו לעשות לגבי השירותים בעלי הערך שהוא מקבל ממנו. אלה מייצרים קשיים גדולים לגבי שלמות חייו של היהודי במדינה, אך הקשיים אינם מיוצרים על ידו אלא מוטלים עליו בכפיה ולכן אין לראותם כהפרה של "לא תגנוב" המבוצעת על ידו.

עם זאת, עדיין נכון הדבר שאין בנמצא יהודי גנב. אדם יכול להיות יהודי או גנב, אך לא שניהם בבת-אחת. לאורך דרכו ההסטורית שמר העם היהודי על העקרון המגן על זכות הרכוש על ידי שמירה קפדנית על "לא תגנוב" והדבר עדיים נכון. בדרך למדינה יהודית על המדינה הקיימת ללמוד איך לוותר על המבנה הלא מוסרי שלה ועל העיסוק החוקי שלה בגנבה. רק מדינה שמקפידה על "לא תגנוב" ראויה לשמש כתחום מחיה יהודי.

נתונים נוספים