כפייה דתית?

כפייה דתית?

 

שואל החילוני השמאלן את הדתי אם הוא רוצה מדינת הלכה.

עונה לו הדתי שזה נכון.

זה, עבור החילוני השמאלן, די כדי להוכיח לו שהדתי כופה עליו את דתו.

אך זה איננו נכון: שאיפת הדתי איננה כפייה. יתרה מזו, הדת איננה מאפשרת ליהודי הדתי לכפות על החילוני דבר. לעומת זאת, החילוני השמאלן, זה אשר מאשים את הדתיים בכפיה, הוא איש כפיה מובהק. הוא כפייתי לא רק בהשקפותיו אלא בדרך חייו ובמעשיו שבאמצעותם הוא שותף לכפיה ותומך בה.

החילוני השמאלן, המנהל את מדינת ישראל, מפעיל כפיה במשך 24 שעות ביממה מזה 50 שנה. החילוני השמאלן בנה מדינה שהיא כל-כולה מחנה כפיה גדול. החילוני השמאלן הוא שהזמין, במרמה ובכחש, את הדתיים להשתתף בכפיה. אדם חובש כיפה המשתתף בכפיה החילונית-השמאלנית אינו מייצג את הדת יותר משמייצג אותה אדם המשמש, בלית ברירה ומתוך רצון להינזק מן הרע במיעוטו, כקאפו במחנה ריכוז במקרה הגרוע, או כמתווך טיפש לדבר עבירה במקרה הטוב.

ה"כפיה הדתית" איננה אלא כפפה העוטפת את אגרוף הכפיה החילונית. לא הדתיים המציאו את חוקי הכפיה ו/או את מדינת הכפיה. בישראל, גם אם חובש כיפה יכול להביא לכך שחילוני יעשה משהו בניגוד לרצונו, הוא יכול לעשות זאת רק באמצעות המנגנון הלא דתי. אין במדינת ישראל צבא, משטרה או בולשת דתיים.

יש להדגיש זאת שוב: הסוציאליסטים הם שבנו את מחנה הכפיה ששמו ישראל והם מנהליו והמרוויחים הראשיים ממנו. הדתיים, במקרה הגרוע ביותר, הם המשגיחים המקומיים.

המאיישים את משרד הדתות וחובשי הכיפה שבמשרדי הממשלה האחרים כמוהם כחניך תורן צה"לי - אסירים שמנוצלים על ידי סוהריהם באמצעות ניצול רצון השרידות שלהם, דאגתם למשפחותיהם - וכנראה גם בורותם.

שום דבר מזה איננו חדש בהסטוריה של הגלות היהודית: הטפשים והבורים בין חובשי הכיפה נוצלו תמיד על ידי הפריץ האירופאי קודם כל כדי לגבות מסים מן האיכרים הבורים ואח"כ כדי שיספגו בגופם וברכושם את שנאת נתיניו הנגזלים.

בעקרון זה, של ה"שעיר לעזאזל" משתמשת כל עריצות שמעוניינת להסיט את איבת העם ממנה על ידי הסתתו של העם כנגד מה שהיא קוראת אויבו האמיתי. זוהי במדוייק הנוסחה שהפעיל הסוציאליסט הישראלי כשבנה על אדמת ארץ ישראל את מחנה הריכוז והעבודה היהודי הגדול האחרון, כשהוא מוסווה בתחפושת של מדינה: הדתיים, או – יותר מדוייק – חובשי הכיפות - מנוצלים בו כבובות בידי ה"חילוניים" מן השמאל, לטובת צרכיהם הפוליטיים. זוהי, למעשה, גם הסיבה האמיתית לכך שהם הוזמנו מלכתחילה להיכנס לממסד הממשלתי עם היווסדו.

במשך למעלה מ50 שנות קיום המדינה שמשו הדתיים בתפקיד זה של ה"רעים" והגנו בגופם על עריצותו של השמלאני-חילוני. מבלי דעת, סייעו חובשי הכיפה לעריצות השמאל-החילוני בהעלאת מידת השנאה כלפיהם והיו אלה שבאמת "שכבו על הגדר" כדי שהשמאל ישיג על גבם את תכליותיו.

הכפיה האמיתית שממנה אנו סובלים היום בישראל אינה, בשום פנים ואופן, דתית. היא גם אינה "חילונית": כפייה זו, המוטלת עלי וגם על אנשים דתיים, היא הרסנית, זדונית, יזומה, ואינה מפלה בפגיעתה המתמדת בזכויות בני האדם בארץ ובעולם. פוליטית, יש לה שמות רבים ונכונים, המתייחסים לכל מי שפוגע בזכויות האדם. יש לה גם שמות רבים בפסיכולוגיה, באנתרופולוגיה ובדתות שונות – אך היא אינה "דתית": בישראל, במיוחד, הסוציאלט הוא זה אשר כיוון אליך את הרובה במשך עשרות שנים ולא האדם הדתי. עובדה זו אינה מתה: היא חיה יום יום מסביבנו וכל אדם שפוי צריך, כדי לבדוק אותה, רק לצאת אל הרחוב ולראות מי הם אלה שבולמים אותו, מאיימים עליו ומכריחים אותו לעשות דברים רבים שלא מיזמתו. אלה שעושים זאת אינם אנשים דתיים.

במציאות הישראלית, הכפיה הסוציאליסטית היא הכפיה האמיתית היחידה שנגדה יש להילחם עד חרמה; אין כפיה אחרת. רק הסוציאליסטים אכזרים דיים כדי לנסות ולכפות את רעיונותיהם בכוח הזרוע על אנשים שאינם מסכימים עימם – ורק הם מספיק טפשים בכדי שלא להבין את טעותם במשך חיים שלמים.

נתונים נוספים